מאת: יקיר טובים

"מה העבודה הזאת לכם". 'לכם' ולא לך? ממה אתה פוחד? במי אתה נלחם? מה גרם לך להתנכר, להוציא עצמך מהכלל, מכולם?

אולי העבודה מטרידה אותך ולכן אתה אומר "מה העבודה". בחג החירות, כך לפי תפיסתך, החירות אמורה להיות שלמה. חופש בלא יגיעה. אולי אתה מבקש לחוש קרבת ה' בלא עמל וטרחה. כקין, אחיו של הבל, חפץ אתה כי ישעה ה' למנחתך בלא כל שינוי מצדך. על כן אתה זועק "מה העבודה"? מדוע זורעים בדמעה? מדוע דורש ה' הקרבה? כופר אתה בצער היגיעה, אינך נכון להשיל מעליך יצרים ותאווה, בדרך להר האלוקים, לרוח הגדולה.

אם כך, הבה נגלה לך סוד עתיק, ישן נושן. אין חירות נעלה מחירות העמל. חירות מהכבלים החיצוניים המושלים בנו בכל עת. עמל המאפשר לחשוף את הטבע הישראלי הבוער בך באמת. נספר לך, בן יקר, כי הקב"ה מתבונן בעמלך ולא בהישגיך, מחשיב את דרכך ולא את תוצאותיה.

כבר אז, במצריים, עת בחר ריבונו של עולם בעם ישראל להיות לו לעם, הוא הגדיר את העיקר: עבודת הפסח. מי אשר יבחר לו דרך מלאכת ה', מי אשר יכריזו מזוזות ביתו כי ביתו הוא משכן של עמל, יזכה שיפסח ה' על ביתו ולא יינגף.

ואתה, בן יקר, חוששני שאילו הייתה שם לא היית נגאל...

אבל ב"ה אתה כאן. כאן בארץ בדור הגאולה אפילו את המתריסים מכניס רבש"ע תחת כנפי השכינה. אך אילו היית שם...

מי אתה, הבן הרשע? מה העלה את חמתך? אולי מטריד אותך עניין אחר: "מה העבודה הזאת לכם". 'לכם' ולא להם. במה זכיתם שיפסח ה' על בתיכם, והרי למצרים דמיתם, "הללו עובדי עבודה זרה", והללו גם כן! אולי אינך נלחם בחשיבות העבודה אולי אתה ממאן להסכים בבחירה - במה זכתה אומה אחת יותר משאר האומות שעל פני האדמה? אינך סולח לנוכח האפליה, מדוע אותם הרג ועלינו פסח. פסח - על שום מה?

אם כך, נלחש באוזנך כי כבודו של העמל במקומו מונח, אך אין הוא חזות הכל. קדמה לעבודה הסגולה, הבחירה. לא ככל העמים בית ישראל. זכינו לתכונות אחרות. ביישנים, רחמנים, וגמלי חסדים, ועם זאת עזים שבאומות. מסוגלים לגלות את מלכות ה' כאן, על פני האדמה הזאת. מאחר שזכית להיות בן לאומה זאת. הרי בין שתרצה ובין שתכפור, בין שתהיה רשע או צדיק, הנך בן בין הבנים.

אתה בז לבחירה הזאת, בן יקר, מפני שהורגלת לבחון הכל במבט חיצוני, אך בעומקם של דברים חביב האדם, נושא צלם אלוקים, מכל הבריאה, ומיוחדים ישראל מן האומות, שניתן להם כלי חמדה. אך אל דאגה, לא נשתמש בבחירה להרע, אדרבה כלב באברים ננהג, ונביא לעמים נשמה.

בנינו היקר, אנו שמחים שאמרתך הנוקבת נאמרת כאן בארץ ישראל, מפני שאילו היית שם, עם בוא מכת החושך היית מפסיד את הגואל. אך כאן הכל אחרת. שב אתנו בן.

צר לנו בן יקר על כי בחרת לירות בנו חיצי רשע, היינו שמחים אילו היית שואל ולא מתריס. כל שאלות שיש לך, בנינו, שאל. ואף על פי שבחרת שלא לשאול אין אנו חוששים לך. איננו חוששים שאם העבודה שלנו כ"כ מקוממת אותך, אות הוא לכך שאינך בן אדיש. אולי צפית מעבודת ה' למשהו אחר ובכל זאת עוד תאמין ותרגיש. כיון שאינך חושש להחציף פנים ננהג בך בשמאל דוחה ונכה את שיניך, אך כל זה מבטא את ביטחוננו בך. בטוחים אנו שלא תיטוש לנצח את דרך התורה.

לא נעים לאכזבך, הבן הרשע, אך ילד אחר מדיר מעינינו שינה. למען האמת אנחנו מוטרדים עד מאוד מאחיך הבן שאינו יודע לשאול. הוא לא שואל ולא מתריס העבודה הזאת איננה שלו ואינה לא לו. הוא אינו בעד ואינו נגד. מנותק מכל המתרחש שרוי מנגד.

אל תכעס, הבן הרשע, אך את עיקר הפסח נקדיש , בעיקר לאחיך, הבן האדיש.