אביו, איש עסקים ידוע שגם עברו אינו נקי, התחיל בעסקים מפוקפקים עד שהתעשר ואז שינה כיוון והפך לאיש עסקים לגיטימי, שמידי פעם ביצע עבירות קטנות אך נסבלות.

כסף לא היה חסר במשפחה - זה היה בשפע. ירון הסתבך בעולם הפלילי וצבר הרבה חובות והקים עליו שונאים רבים. עיקר עיסוקו של ירון היה בתחום ההימורים הלא חוקיים, וניתן לומר שירון הפך למהמר כפייתי על סכומי כסף גבוהים.

אביו היה משלם חובותיו עד שנמאס לו מכך שירון מהמר, והחליט להפסיק לתת לו גיבוי פיננסי בדיוק ברגע קריטי, כאשר ירון לווה סכום של 100,000 ₪ ממלווה בריבית בן למשפחת פשע ידועה.

בעת שירון לקח את ההלוואה עוד סמך על כך שאביו יעזור לו בכיסוי החוב, המלווה הבין שמדובר באדם שיש לו גיבוי ולכן נתן את ההלוואה, אך עד מהרה הבין שנקלע לצרה צרורה ביותר, האב סגר לירון את הברז והחליט להתרכז בבני המשפחה האחרים וירון החל להסתבך. ירון גם הפסיק לשלם.

האיומים על חייו של ירון לא איחרו להגיע. ירון התחנן לארכה וקיבל ושוב עוד ארכה בריבית גבוהה ועוד ארכה, עד שהבין המלווה כי ירון נקלע לבעיה, ופנה לאביו של ירון והודיע לו על החוב, לא לפני שדאג להזדהות כדי שהאב יבין עם מי יש לו עסק.

אביו של ירון שידע דבר או שניים בשפת העולם התחתון, הבהיר למלווה שזו בעיה של ירון ושיפתור את הבעיה מול בנו, ולא יפנה אליו יותר וטרק את הטלפון. ירון קיבל שיחת טלפון מאיימת מהמלווה עם אולטימטום: "יש לך זמן להשיג את כל הכסף עד מחר בבוקר, ולא תתחיל להיפרד מאהוביך" .

ירון מיהר לאביו, כשהוא מפוחד ומבוהל וסיפר לו על האיומים אז גם נודע לירון שאביו מודע לחוב. האב הודיע לירון שאינו מתכוון לעזור עוד ומה שיהיה יהיה.

ירון יצא ממשרדו של האב, התקשר לבית מלון באזור תל אביב, והזמין חדר כמקום מסתור. למחרת בבוקר התקשר המלווה לירון וירון לא ענה לו. המלווה התקשר שוב לאביו של ירון והודיע לו שבקרוב מאוד אם לא ישולם החוב לא יהיה לו בן. האב שיחק אותה רגוע ואמר למלווה: "אין לי שום בעיה עם זה", וניתק.

באותו יום ניסה האב לברר היכן ירון אך לא הצליח, ירון לא ענה גם לו כי כעס עליו שהפקיר אותו.  בסביבות השעה 17:00 התקשר אליי האב, לאחר שלקח את מספר הטלפון שלי מיומן התחנה, והודיע לי כי הוא חושש לחיי בנו המאוים וגולל בפניי את הסיפור כולו. ביקשתי מהאב שיגיע לתחנה וימסור תלונה, ושיגיד לחוקר שבתום הגשת התלונה יתקשר אליי.

האב סירב בתוקף להגיש תלונה במשטרה, וטען כי הוא מכיר את העולם הזה טוב, ואין בכוונתו להגיש תלונה. אמרתי לאב שהוא לא יכול לבקש את עזרת המשטרה ולהתנהג כמו עבריין. באירועים כאלה, ידוע שכאשר הם מסתיימים לא תמצא מי שיגיש תלונה, ואז תופנה אצבע מאשימה למשטרה שביצעה פעולה שיכולה גם להסתיים רע בלא סמכות, או תלונה. לקחתי את הסיכון גם כדי שלא יפגעו בירון כי הוא למעשה אמור לדאוג להחזרת החוב.

הודעתי לאב שיגיע כעבור 24 שעות וידווח על היעדרות.

דיווחתי על המקרה לראש משרד החקירות ולמפקד התחנה, והחלטנו שבכל מקרה המודיעין של התחנה יחפש ממצאים שיאפשרו פעולה משטרתית, אפילו קטנה, כדי לסיים את האירוע. הגעתי לתחנה ביחד עם ירון, קצין חקירות פשעים, והמתנו לדיווחים.

בסביבות השעה 22:00 בלילה, התקשר אלי שוב האב, והוא מסר כי בנו ירון היה בדרכו מתל אביב הביתה, והוא בא דרך רמת השרון וכאשר נכנס להרצלייה מנווה אמירים חסמו אותו בני משפחת הפשע והורידו אותו בכח מהרכב, והעלו אותו לרכבם ונסעו. מי שהודיע לו על המקרה היה חברו של ירון, שהיה אתו ברכב והצליח לברוח. אחרי כמה דקות התקשר אליו המלווה ואמר לו: "אם אתה רוצה את בנך בחיים תגיע אלינו הביתה ותביא אתך את הכסף", האב הודיע למלווה שברגע שהכסף יהיה אצלו יודיע לו, ושיביא את ירון הביתה וייקח את הכסף. ברקע עוד הספיק לשמוע שמכים את ירון.

קראתי לאב לתחנה, לקצין החקירות ירון, והתקשרתי לקצין הבילוש והמודיעין וביקשתי צוותים לצאת לביתה של המשפחה הידועה.

התכנון היה שנגיע למקום, נאסוף מידע, נבדוק איך נכנסים וירון, קצין החקירות, ידווח לנו על קבלת התלונה ואז נפעל. סגרנו את הרחובות הסמוכים לבית, לבדיקה שגרתית של רכבים ע"י צוותי סיור, דבר שהוא שגרתי בשכונה ואינו חריג, או מחשיד ועקבנו אחר התנועות בבית המשפחה.

אחד הבלשים, הידוע בכישרונו לראות ולא להיראות, סיימון מרדכי (שהיה בעבר סגני כאשר הייתי קצין יחידה בסיור וסמכתי עליו ועל יכולותיו בעיניים עצומות), התקרב ממש עד הכניסה לבית, ושמע צרחות וזיהה את קולו של המלווה המוכר לנו מקלל מישהו. סיימון רץ לצד השני, תוך כדי שהוא מדווח מה הוא שומע, ובדיוק באותה עת קיבלנו מירון קצין החקירות דיווח כי תלונה הוגשה. קצין הבילוש נתן הוראת "פעל", רצנו לכיוון הבית וסיימון כבר היה בפנים (איך לא). כל הרחוב התמלא בסקרנים מאוד לא אוהדים, שהתחילו לקלל ולצעוק, המלווה ודודו שהיה עמו נעצרו, וירון הוצא ע"י צוות בילוש מהיציאה האחורית של המתחם. ביקשתי מהקצין בילוש להתמקד רק במעורבים, כדי לא לאבד מומנטום, ושלא נאבד ריכוז ונפספס משהו בגלל ההמון השואג. קצין הבילוש נבות, הבין את בקשתי והורה בקשר לכל הבלשים להתמקד רק במעורבים באירוע ולא להתייחס לקללות, או העלבות שטותיות של ההמון.

פגשתי את צוות הבילוש שהוציא את ירון מהכניסה האחורית, ולקחתי את ירון אליי, כי ברכב בו הייתי כבר התקנתי מערכת הקלטה. נסענו בדרך הארוכה לתחנה כדי שאוכל לדבר עם ירון כמה שיותר. נסענו לאט. ירון הבהיר לי שלא קרה כלום בסה"כ היה אצל חברים, והכל בסדר. סיפרתי לירון שאביו הגיש תלונה במשטרה ואנחנו יודעים הכל ואני גם מבין שעבר טראומה והוא פוחד.

"מה אבא שלי דפוק? למה הגיש תלונה? יווו אני בשוק! תקשיב אלון, ברור שאני מפחד, וואלק, היום חטפו אותי, היכו אותי מכות רצח, כולי סימנים, אנשים כאלה אין להם פחד, הם עוד יהרגו אותי! אני לא רוצה להסתבך, עזבו, סגור עניין אלון, בחייאת אלון, אני אגיד לאבא שלי שיבטל את התלונה".

ירון לא ידע כי ברגע זה ממש הגיש תלונה מפורטת, ואיני צריך הודעה בכתב, או תלונה נוספת מעבר לזו של האב.

הגענו לתחנה, כאשר המעורבים בני המשפחה היו בחדרי הסיור בחצר התחנה עם צוותי הבילוש. ירון הודיע בכתב שאין לו מה להגיד ולא קרה דבר, קראתי לאביו שייקח את בנו הביתה, והתפניתי לטפל בבני המשפחה הידועה.

תחילה, חקרתי את המלווה שיש לי אתו היכרות עתיקת יומין. השיחה גלשה כאשר הוא מספר לי על עוד מקרים בהם היה מעורב (כבר התחלתי להתעייף למה אני צריך את זה), והוא המשיך והמשיך.

למחרת הובאו השניים להארכת מעצר בבימ"ש. המלווה נפגש עם עו"ד באולם וישב אתו. כעשרים דקות לפני הדיון קיבלנו את יומנו, השופט נעתר לבקשת המעצר ויצאנו מהאולם.

כעבור חודשיים הוגשו כתבי אישום נגד השניים על חטיפה, סחיטה באיומים ותקיפה. פגשתי את עורך דינו במזנון בית המשפט, ביני ובין העו"ד יחסים מצוינים עד שנכנסים לאולם. ישבנו ושתינו קפה והוא סיפר לי שקרא את התיק לאחר הגשת כתב האישום.

ואני שאלתי: "נוווו מה אתה אומר?", והעורך דין הביט בי מבעד למשקפי הראייה ואמר: "תגיד לי, יא בן... איך הוא סיפר לך את כל הדברים האלה? איתי הוא בקושי מדבר ואני עורך הדין שלו...", צחקתי ועניתי: "לך אין זמן לשבת אתו, אני ישבתי אתו שעות, שתינו קפה וצחקנו למה שלא יספר לי?"

שבת שלום.