כיצד ניתן יהיה לתקן את הקרע הרחב שנוצר בין המגזרים  בעיר לאחר הבחירות, ועל מי מוטלת האחריות: ראש העיר, חברי מועצת העיר, תושבים, כל התשובות נכונות?


 
  אלי בן משה

בן 52, נשוי+2, סטודנט בביה"ס למנהלים של האוניברסיטה הפתוחה, תושב העיר בית שמש כ -20 שנה. מנהל תיקי לקוחות מוסדיים בחברת פעמית. ומשמש מזה כשנה דוברו ויועצו של ריצרד פרס מתמודד למועצת העיר מטעם 'בית שמש שלנו'.












תרשו לי להעמיד על טעות. הקרע לא נוצר לאחר הבחירות אלא החל הוא עוד בתקופת טרום הבחירות. פשוט כיום הוא ברור יותר וממוקד יותר, קרי, מחנה החרדים ומנגד מחנה הציונים הלאומיים. אפשר לומר כי תוצאת הבחירות האחרונה היא זו שמיקדה את הקרע בין שתי אוכלוסיות השונות בתכליתן זו מזו
אך לא בלאומיותם! 
לכן, הייתי בוחר באפשרות שהועלתה לעיל כי כל התשובות נכונות. 
לשאלה איך ניתן לאחות את הקרע כיום? אילו אפשר היה לאחות אותו באופן
מנטאלי, אזי אני מראשוני המתנדבים לכך. ברם הקרע אינו רק מנטאלי, אלא דמוגרפי, ולצערי הרב ייקח לנו שנים אם בכלל, להביא לאיזון הדמוגרפי ולשוויון בין הקהלים השונים. מכל מקום, אינני סקפטי לחלוטין, ומה גם שאני תולה תקווה כי משה אבוטבול
קורא את המפה, ושומע את הקולות, ויודע גם יודע את שעליו לעשות
אך מעל הכול ועוד לפני תחילת עבודתו ופריסת תכניותיו בפני חברי המועצה
חייב הוא לצאת בהצהרות "אמת" בפני צבור כלל התושבים, ולהרגיעם. 
שם המשחק כיום הוא: הרגעת השטח! לאחר מכן ובמקביל על ראש העיר לבצע
מהלכים בוני אמון בקרב התושבים ובמיוחד מול אלה אשר לא נמנו עם בוחריו.
ואם נסתמך על הסטטיסטיקות, הרי מדובר במחצית מאוכלוסיית עירו בערך, אשר מטבע הדברים קשה יהיה לו לנהל את העיר כשמחציתה לא משלימים עם
עצם היבחרו לראשות העיר וחבל.
הייתי מעז ואומר, וזאת עוד לפני תחילתו של מאבק ההפרדה המרחף מעל ראשו, שעלינו בראשית לנקוט בצעד בונה אמון גם מצידנו, ולעשות את כל 
המאמצים לחבור עם שלטונו של אבוטבול, ובכך להראות בפני קבל עם ועדה
כי פנינו לשלום לא למלחמה, אשר תפרוץ היא וביתר שאת מבעבר, באם הצד
השני לא ישכיל וייאות לצרפנו אליו, על מנת ויישרתו נבחרי הגוש הלאומי את 
צבור בוחריהם ובאופן השווה והראוי להם.
מן הראוי הוא להדגיש כי אינני נמנה עם הצד המאיים ובהחלט נמנה אני עם הצד
המתריע. וכאחד שקורא היטב את הכתובת על הקיר, והיא כתובה בריש גלי
אסיים בברכת חיזקו ואימצו כל המייחלים לטובה.
להתראות בשבוע הבא.


 

 
ראובן כהן
 
נשוי לחדוה ואב ל-4, תושב רמת בית שמש מזה כ-15 שנים, בקדנציה האחרונה שימש כחבר מועצת העיר מטעם סיעת ש"ס כמספר 2, היה ממונה על תיקי החינוך התורני, תרבות תורנית, בריאות, ומ"מ יו"ר ועדת מכרזים.
 
 











לצערנו הקרע לא רק קיים אלא הפך לשיחת היום הציבורי של חלק גדול מתושבי העיר. זה מרכיב גרוע מאוד במקרים כאלו, מהסיבה הפשוטה והיא כל עוד הויכוח הינו בין קברניטי העיר אזי תמיד נושא הויכוח יהיה ברור וידוע. אך כשהדבר עבר לציבור והפך לחלק מההוואי... לצערנו, הרבה תושבים לא ידעו במה מדובר ורק בכדי לא להיות שונים ר הם ניסחפים ומדברים על מה ששומעים ושמועות כידוע לא מחזיקות מים ומכאן ולקרע ענק הדרך קצרה מאוד.
 
מה כן ניתן לעשות לדעתי: פשוט שכל חבר מועצה / איש ציבור / בעל השפעה ירגיע את הציבור אליו שייך, כשהמטרה שקברניטי העיר הם אלו שיטפלו בבעיות הניתנות לפיתרון לטובת הציבור. וכך כשיושבים סביב  שולחן ולא צורחים ברחובות לחינם הדבר יותר מועיל.
לומר שזה ישים? אינני יודע אם במיידי אבל כבר ראינו שגם הבלתי יאומן יכול לקרות.

 

אורון סולטן

בן 28, נשוי + 2, פעיל ליכוד וחבר בקבוצת "תגר", כותב טור בשם "צופה מהצד" במקומון הוותיק 'קרן-אור'

 












אין ספק בדבר אחד: את הסימפוזיון הפרטי של בית שמש לא ניתן היה לצפות. לעניות דעתי, על אף הצפי להתחרדות העיר, איש לא ציפה לסינריו כה מורכב הכולל בחובו מחלוקות פנימיות בתוך הגוש הציוני, בין היתר על הרעיון לפיצול העיר. לחלק מוותיקי העיר הרעיון לחלוקה הוגנת הינו הס מלהזכיר, לחלקם האחר הוא בגדר להיות או לחדול. עכשיו תורנו, כך אמרו לי השבוע, להיקהל על נפשנו 
אז אומרים שאין בוכים על חלב שנשפך. הספינה כבר הפליגה ובחירות חוזרות על החוזרות כבר לא יהיו. התהום העצומה שנוצרה פה בין שני מחנות החלה עושה דרכה למחנה הגוש הציוני ופתאום במקום פה אחד, אנו שומעים דעות מכל עבר כאשר כל דעה היא הרת גורל, לכאן או לכאן. הרעיון, אחרי הכול, הוא תהומי וממנו אין דרך חזרה. 
אם כך, כיצד באמת ניתן לתקן ולגשר בין הדעות הרווחות בגוש הציוני? התשובה, סתמית ככל שתהיה, היא שפשוט אין תשובה. אין עסקינן בהסכם שלום בין ישראל לפלסטינים או בין שתי קבוצות אוהדים. כאן אין גישור. כאן יש לכל אחד את דעתו האישית ממנה יושפע לשארית חייו ומגוריו בעיר. מי שנגד, יהיה תמיד נגד. מי שבעד, כבר הבנתם ת׳קטע. אז נכון, יהיו פה ושם כאלה שישנו דעתם ברם מכיוון שהרעיון כל כך מהותי, הדעות הינן בגדר ברזל איתן במוחו של אדם, 
האחריות, לגוף השאלה, אינה מוטלת על איש. היא מרחפת לה אי שם מעל העיר, אין בכוחה להפיל את עצמה על איש. וכי ניתן באמת לאמור שמשה אבוטבול אחראי לכך, על אף כל מגרעותיו? חברי מועצת העיר אולי? ממש לא. הדעות, שונות כמספר הפרצופים השונים והן תולדה של היסטוריה רבת שנים בצד החרדים וחינוך מבית. 
לכן, חברים, אנו נמצאים במצב ביש. אין פיתרון קסם. נצטרך (ולאו דווקא מתוך ממרור עצמי) פשוט לראות לאן נושבת הרוח. 

 



דניאל גולדמן

תושב העיר, עצמאי, יו"ר הנהלת 'גשר' ותנועת בני עקיבא העולמית


 

עד עכשיו הייתה לי בראש תשובה ברורה לכל שאלה. הפעם אני לא בטוח שיש לי את כל התשובה.
לקרע הרבה גורמים, בעקבות דברים שקרו בעיר אבל, אי אפשר לנתק את האווירה הארצית בין חרדים לבין החברה הכללית.
ברור שבאחריות כולם לרפא את הפצע. הדבר הראשון והחשוב היה קבלתו המידית של אלי את תוצאות הבחירות, וברכתו את משה על הזכייה. אמנם תנאי הכרחי, אבל ברור שזה לא מספיק.
בעיני על המנצח נטל ההוכחה. אני מאמין בכך גם אם אלי היה זוכה.
לצערי, תחושת הפגיעה בציבור הכללי עמוקה. היינו למטרה בקמפיין ששם שונאי דת מול החרדים, זה פגע בזהות היהודית של כל אדם שהצביע עבור אלי.
לפוליטיקה החרדית יש קשר הדוק לעולם הרבני, גם המקומי וגם הארצי. הייתי מצפה שהרבנים ייקחו חלק מרכזי בחשבון נפש של אחר הבחירות. אם הם אינם יכולים לקחת אחריות, אז על מי אפשר לסמוך?!
יצאו הרבה קריאות מהרבנים החרדים, לא רק לתמוך במשה, אלא שתמיכה באלי היא חילול ה' ופגיעה בתורה. הרבנים שתמכו באלי אמנם הביעו את תמיכתם בו, אבל נזהרו שלא לפגוע בכבודו של משה או בציבור החרדי ככלל.
אשמח לראות מפגש רבני גדול להראות מנהיגות ובגרות לציבור כולו.
למשה יש הזדמנות חד פעמית להראות גדלות נפש ומנהיגות. יש לו סיכוי להפוך חילול ה' של הקמפיין לקידוש ה' גדול. הוא יוכל לעשות זאת אם ימצא את הדרך לחזון משותף עם אלי בכדי לנווט יחד את עירנו למען כלל התושבים.
אין עוררין על זה שמשה ניצח. אבל, עכשיו האתגר האמיתי יהיה להפוך את העיר כולה למנצחת ולא למפסידה. באלי והגוש הציוני הוא ימצא שותפי אמת לעניין, הרי כולנו אוהבים את בית שמש כל כך!
בסופו של דבר כולנו אחים, ואני מאחל ומתפלל שראש העיר יצליח במשימה.


חנוך דרנגר – אגודת ישראל

האחריות מוטלת על כל תושב ותושב, אך ברור שבראש ובראשונה על ראש העיר ונבחרי הציבור מוטלת האחריות להוביל את אווירת הפיוס והרגיעה בין האוכלוסיות, ולאפשר לכולנו לחזור לחיים שפויים ומועילים.
שתי מערכות הבחירות הוציאו החוצה הרבה אמוציות מיותרות, אבל גם הראו הרבה חלקים מאוחדים בעיר היפה שלנו.
רבים רבים איתם נפגשתי במהלך התקופה הסוערת שעברנו בחצי שנה האחרונה ביכו את המצב הנורא שהגענו אליו (ואני מדבר על אנשים משני המחנות) וכולם מאוחדים בדעתם כי חייבים להפסיק את מחול השדים שנקלענו אליו ולחזור לשפיות.
ויפה שעה אחת קודם!


מתי גרינפלד – דגל התורה

אתחיל בתשובה הקצרה – כל התשובות נכונות.
הבחירות הסתיימו הבוחר אמר את דברו. הקרב היה צמוד וכעת הזמן והמקום לאיחוד ולשיתוף פעולה לטובת כולם. לטובת העיר ותושביה מכל המגזרים ולטובת הפוליטיקאים עצמם שרוצים שקט ואפשרות לניהול תקין.
ראש העיר כעומד בראש המערכת חובה עליו לנסות ולעשות הכול, אבל הכול, למען שיתוף פעולה עם הצד שהפסיד. דבר זה יועיל לו הרבה יותר מכול אחד אחר. הוא יקבל קדנציה נטולת אופוזיציה ומי כמוהו יודע עד כמה זה חשוב.
גם חברי מועצת העיר משני הצדדים חייבים לפעול בשיתוף פעולה מתוך הגינות ואהבת האחר. אלי כהן, צריך לקבל את ידו המושטת של אבוטבול ולנצל את ההזדמנות להראות כיצד הוא מנהל את העיר במסגרת התפקיד שיינתן לו. שמעתי שאבוטבול היה נדיב מאוד. נמתין להתפתחויות.
ומעל לכל תושבי העיר היקרים, שרובם ככולם אנשים נפלאים, הרוצים לחיות בשלווה זה עם זה למרות חילוקי הדעות ולמרות דרך החיים השונה. כולם נקראים לכבד זה את זה. לתת למאחד בינינו להשפיע ולהסיר את המפריד. כולנו יהודים כולנו אחים.
כפי שכתבתי בעבר. התרשמותי האישית, כאדם הנמצא במגע עם כלל המגזרים, שהמאחד גדול מהמפריד. כולם רוצים בשלום.
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"