תולעת הפארק, או בשמה המדעי- Spirocerca lupi, יכולה להדביק כלבים ולגרום למחלה קטלנית. המחלה התגלתה בארץ לראשונה בתחילת שנות התשעים באזור פארק הירקון ומכאן שמה הישראלי. מאז המחלה התפשטה צפונה ודרומה ומסיבה לא ברורה אזור ירושלים נשאר נקי מהמחלה. בשנים האחרונות הגיעו מספר דיווחים על מקרים של חשד להדבקות במחלה באזור ירושלים, אחד מהם באחד המושבים באזורינו.
איך נדבקים. שלב הזחל של התולעת חי בחיפושית זבל הניזונה מצואת כלבים. לכלבים יש הרגל (טבעי לגמרי מבחינתם) לאכול צואה של כלבים אחרים ויחד עם הצואה גם לבלוע את אותן חיפושיות זבל. זו הדרך העיקרית להידבק בזחלי התולעת. ברגע שהחיפושית מתעכלת במעי הכלב הזחלים משתחררים למערכת העיכול של הכלב. משם התולעת מוצאת את דרכה לכלי הדם הרבים שנמצאים בדופן המעי. דרך אותם כלי דם התולעים מוצאות את דרכן אל אבי העורקים. בתוך אבי העורקים התולעים מתקדמות אל אזור בית החזה ושם, בנקודה שבה אבי העורקים צמוד לוושט, התולעים יוצרות חור קטן בדופן אבי העורקים ובדופן הוושט, עוברות אל דופן הוושט ומתישבות שם. כשהתולעים נמצאות בדופן הוושט הן מטילות ביצים לחלל הוושט משם הביצים מגיעות למעי הכלב, יוצאות עם צואת הכלב, נאכלות ע"י החיפושית, שם בוקעות לצורת הזחל ומושלם מחזור החיים של תולעת הפארק.
למה המחלה גורמת. הסכנה שבהדבקות בתולעת הפארק נוגעת למסלול נדידתה בגוף הכלב- כאשר התולעת יוצרת חור בדופן אבי העורקים יש כמובן סכנה של דימום חריף בבית החזה- מה שגורם למוות מיידי ללא סימנים מוקדמים. למרבה הפלא בד"כ לא נוצר דימום כזה, התולעת מתיישבת בוושט וסביבה מתחיל להיווצר מעין גידול. הגידול חוסם לאט את הוושט, מונע מהכלב יכולת לבלוע מזון, לוחץ על איברים אחרים וגורם למוות איטי ומייסר.
איך מונעים. ברגע שמתחילים סימנים הקשורים לנוכחות גידול הטיפול קשה ולעיתים לא מצליח. המחלה אמנם קשה וקטלנית אבל נקודת האור בכל הסיפור הזה היא שהדרך למנוע את המחלה פשוטה- זריקה של תרופה פעם בשלושה חודשים (במרכז הארץ התדירות גבוהה יותר) הורגת את התולעת במקרה שהתרחשה הדבקה עוד לפני שיגרם נזק בריאותי לכלב.
