באחד מימי שישי התקשר אלי צדיק מקומי ושאל אם אפשר לעזור לו בעניין פעוט. "התלמידים שלי בישלו, והאוכל פשוט נשרף להם. אין להם מה לאכול לשבת". מדובר בתלמידי ישיבה בעיר, שהחליטו לשבות באותה שבת בבית שמש. את הפניה הזו הפניתי למספר גורמים, ביניהם אחד, שמואל חזן. זה ביקש לדעת רק בכמה אנשים מדובר. הוא לא היה צריך יותר מזה. המספר נמסר לו, מכאן העניין התגלגל, כך הגיע לאותם תלמידי ישיבה ארוחת מלכים מלאה, עשירה והגונה לכבוד שבת קודש. דגים, בשר ועל זה הרבה תוספות וסלטים ועוד כל מיני.
שמואל פנה לבית הוריו, לאמו תמר, שתחיה ימים טובים ובריאים, מיד נכנסה למטבח, והחלה מטפלת בבקשה, כאילו היה מדובר באירוח עוד בני משפחה בבית. בשעת אחר הצהריים כבר היה התפריט המשובח בדרך אל חדר האוכל של התלמידים.
ולמה כל הפתיח הזה? כן, אני רוצה להצהיר קבל עם ועולם מנין מגיע טוב הלב. ממשפחה שיודעת להעניק מכל אשר יש לה למען הכלל. רק מי שחונך על אהבת הזולת יכול לעשות מה שעשה שמואל. ומנין טוב הלב? היה לו ממי ללמוד. מאבא שמעולם לא שמר מה שיש לו לעצמו.
הנה סיפור, למעלה תוכלו לראות את אחת התמונות מאותו אירוע. נתבקשתי על ידי חברים בקהילה לנסות לסייע בידי עמותת 'אנוש', עמותה לתשושי נפש בעיר. אז, היו עדיין בביתם הישן ברח' בני דן. פניתי לאחד מעשירי הקהילה, לסייע. לאיש הזה קוראים דוד חזן. את דוד הכרתי מבית הכנסת בו התפלל יחד עם אבי ז"ל. הוא ישב בשורה הקדמית של בית הכנסת שיבת ציון. לימים, כאשר כבר התחלתי בפעילותי הציבורית הבחנתי בתכונות אופייניות של האיש, נכונות לתרום למען הזולת. פניתי אליו וביקשתי ממנו לבקר בסניף בבני דן. דוד, ורק דוד ידע מהו מתכנן. הוא ביקש מבנו שמואל להתלוות אליו לביקור אותו הכנתי וסידרתי מבעוד מועד. דוד ושמואל, יבדל"א, נכנסו לבית אנוש הקטן. הם ראו, התרשמו ולא דיברו. כך הם, כך הוא האיש הגדול הזה, עניו מכל אדם. "ככה במרחק כמה צעדים מהבית שלי?", שאל אמר.
"מה לעשות?", שאל, "מה אתה רוצה מאיתנו?", הצעתי לקיים דינר באולם כינור דוד, אולם בבעלות המשפחה, שכל הכנסותיו יהיו קודש לפעילות אנוש. כל הדינר על חשבון אולמי כינור דוד. קבענו את היעד, הדרך לשם הייתה סוגה בשושנים. בלי קמצנות, בלי חיסכון בשום פרט, הורה דוד חזן, לעשות הכול שהאורחים באותו ערב ירגישו כאורחים שלו באופן פרטי. וכך הלך הערב הזה והתגשם, הרבה בזכות תרומתו הנדיבה מאוד של דוד חזן ב"ב. מהקצבה של 200 מנות מלאות וגדושות, הלך וגדל המספר עד לכדי 350 מנות . דוד חזן מדריך לנדיבות לב עשירה בקהילה.
רוחב ליבו מוכר לא רק במישור המקומי. דוד חזן, יוצא מרוקו, מאזור הררי וקסום, קשור בטבורו אל שורשיו. נהג לצאת הרבה למרוקו ולשוב למקורותיו. קרובים ורחוקים שהכיר שם, נטמנו בעפרה של הארץ ההיא, והוא דאג לשקם ולבסס את בית העלמין המקומי, בו טמונים עצמותיהם של צדיקים נאמנים וישרי דרך. עד היום, יש שם עובד שאחראי על תחזוקת בית העלמין, הזוכה לקבל את פרנסתו מכאן מבית שמש. בנו יגאל, יבדל"א, ממשיך דרכו ברוב חן וטעם.
השד"ר רבי חנניה הכהן ז"ל, לא מוכר לרבים, דוד חזן הפך אותו מושא להערצה בעיר בזכות ההילולא שהוא ערך לו במשך שנים ארוכות. כיאה לצדיקים, מידי שנה כאן בבית שמש. בסמוך לחג השבועות נהגו בני הזוג חזן, דוד ורעייתו תמר שתיבדל"א, לארח בני בית שמש להילולא ענקית במעמד האדמ"ור רבי ברוך אבוחצירא. המרא דאתרא, הרב שמעון ביטון, המיודד מאוד עם המשפחה. ובהילולא הוגש כל טוב, ברוב חן וכבוד לאורחים שהגיעו מכל קצוות הארץ.
ומהילולא קדושה להילולא אחרת שנוהגים בבית משפחת חזן, היא המימונה. ביתם פתוח לרווחה כאשר הבנים והבנות מנצחים על מלאכת האירוח, דוד ותמר מברכים כל אחד מבאי הלילה הארוך שנמשך ונמשך. כזה היה דוד חזן, רוחב לב, ענווה, וחסד אמיתי.
דוד חזן, הגיע למה שהגיע הרבה בזכות חריצות ועבודת כפיים. כאשר הגיע לעירנו בית שמש, הוא היה עוד אחד מבני העלייה ממרוקו. כאן התפתח, והבין שכדי להצליח צריך הרבה מאמץ וכתפיים רחבות. תרתי משמע. פעם הוא סיפר לי איך היה סוחב דלתות על כתפיו לבניין שבנה בידיו. כאשר נקרתה אליו הזדמנות הוא רכש את בניין תנובה יחד עם אחיו, והקימו את אולם השמחות הראשון בעיר- אולם הכוכבים. משם זהר כוכבו והגיע לבנות את ארמונות כינור דוד, אולמות השמחה בהם חגגו וחוגגים רבים מבני העיר את שמחותיהם.
בשנים האחרונות התרופפה בריאותו, ועם זאת המשיך להקדיש חייו ל צדקה וחסד. כאשר שמע על זוגות שמתקשים להתקיים היה נוהג לשלוח אליהם ממעינו השופע. בית שמש איבדה אתמול את אחד מאלה שראויים יותר מכל לתואר בונה העיר. יהי זכרו ברוך.
