אברהם דב גרינבוים, 37, נולד בניו יורק, בשכונת בורו פארק שבברוקלין, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 91' הישר לירושלים, משם עברו להתגורר באשדוד, ב- 10 שנים האחרונות מתגורר עם רעייתו וחמשת ילדיו בשכונת יפה נוף בבית שמש.

"הגענו לגור בבית שמש בפרויקט 'דיור להשכרה' כפתרון זול ונוח לכלל הציבור בשכונה (בזמנו, ח"כ מאיר פרוש ס. שר השיכון חידש את נושא דיור להשכרה), עד שהגשנו את הטפסים עם הקריטריונים הנוקשים, קרה מקרה מעניין, מאות משפחות השתלטו על הדירות בין לילה מבחינת "מי שתופס – תופס", השכונה קיבלה את הכינוי "הפולשים", כוחות משטרה הוציאו את כולם. "הפולשים" כסוג של סטיגמה הפכה לשכונה סוציואקונומית נמוכה ופשיעה ברחובות. מצער כעובדה כי העירייה לא התייחסה לשכונה משך שנים. כיום מצב השכונה התייצב וחל שיפור מאוד משמעותי.

"בעבר עסקתי בעריכת ספרים למחייתי. לעולם העיתונות הגעתי עם תחילת עבודתי ב'עולם החסידות' – שבועון של הסקטור החרדי. אל עיתון 'בקהילה' הגעתי כסגן עורך ולפני 4 שנים התמניתי לעורך הראשי."

למי שאינו מכיר את עיתון 'בקהילה' ספר עליו כעורך ראשי.

"עיתון בקהילה הוקם לפני כ-18 שנה ע"י דודי זילברשלג, וטענו נגדו שהוא העיתון של אהוד אולמרט שהיה חברו ולא עשו לו הנחות. (בטור שלי שנקרא 'הישורת האחרונה', אחד לפני אחרון דווקא המלצתי לנשיא לחון אותו כאיש שמסר את נפשו וכוחו לציבור בישראל) אני מרשה לעצמי לפעמים לקרוא תגר על נושאים שעל סדר היום, סוג של אנדרדוג יהודי - מהותי. לא אחת אנשים עוצרים אותי ברחוב ומוסרים לי ד"שים על טורים שהתפרסמו בעיתון. מסתבר שהציבור רוצה לקרוא ולדעת מה אתה חושב בנושאים אלו.

העיתון החל כעיתון חדשות ואקטואליה ושודרג לפני כ- 5 שנים כמגזין הכולל כתבות צבע ותמהיל של סיפורי חיים, ראיונות אישיים, טורי דעות אישיים. חלק מהכותבים הם: הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק, יעקב ריבלין - כבכיר הפרשנים במגזר החרדי ועוד. אנחנו מסקרים כל מה שנשמע בציבור החרדי ולא רק. אנחנו מקיפים שני נושאים: אקטואליה ארצית ועולמית ואקטואליה לציבור החרדי,  אלו הדברים שהציבור החרדי מעוניין לקרוא, כמו גם טורים מדיניים וצבאיים.

בעיתון מגזינים מגוונים:

"מגזין 'פנינים' – הפונה במיוחד לנשים, למעלה מ- 20 כותבות משובחות כותבות בנושאים נרחבים: טיפים, בריאות, סטיילינג, תזונה, חינוך, גרפולוגיה ועוד. הכותבות מופיעות בשמן המלא. אציין, כי אין תמונות של נשים בעיתון מאחר וצרכני העיתון לא יכניסו עיתון עם פרסום תמונות נשים. ניתן לומר שבמגזין זה מתקיים 'הדרת גברים' מאחר וכל המגזין נערך בידי נשים. באופן אישי אני בעד לתת לנשים ביטוי.

בעיתון מוסף תורני שנקרא 'תבונות', 'העולם החרדי' - מוסף תצלומים, בתוכו רק תמונות בהיכלי ישיבות ואירועים מהעולם החרדי,  מוסף 'חברים' – לילדים המשלב סיפורים, ציורי ילדים, הגיגים, קומיקס, בישול ואפיה ועוד. מוסף בקהילה - ראיונות וסיפורים אישיים מעניינים.

בעיתון אין כתבים חילוניים מאחר ואני מאמין בכתיבה אמתית ופחות בשכתוב. אני אוהב כתבות שהדנ"א שלהן תואם את הקוראים שלי. יהיה לי קשה לקבל כתב 'חוצניק' ולהכשיר אותו, זה פחות מקובל בעיניי. אני בעצמי מרגיש לעיתים חוצניק כאמריקאי שכותב בעברית ולא אחת מתבלבל עם זכר ונקבה יחיד מול רבים וכו'.

עם הנשיא לשעבר, שמעון פרס

בעיתון מבקר רוחני שעובר על כל מילה כתובה בעיתון לפני ואחרי העריכה בכדי שהחומר יהיה ראוי להיכנס לבית חרדי.

"העיתון שודרג בשנים האחרונות, יש לנו אלפי מנויים, הוא נמכר בחו"ל - בארה"ב ובאירופה. בכל סופ"ש הוא מופץ בכ- 20 אלף עותקים. ישנם ציבורים שממש 'מכורים' לטור כזה או אחר. לכל מגזין יש עורך אחראי כעבודה מורכבת. כעורך ראשי בכל עת אני עם היד על הדופק."

אציין, כי שמעתי על העיתון במהלך השנים, אולם לא קראתי אותו. גרינבוים שלח לי את העיתון האחרון בכדי שאקבל מושג. עיינתי ואני עדיין קוראת בו. הוא עמוס בכתבות וראיונות מעניינים ומגוונים, יאמר לזכותו כעורך.

"הציבור החרדי רוצה לגור בגטו מתוך רצון ובחירה

שלא להיטמע באוכלוסייה הכללית, להישאר נבדל ובצד"

כתושב העיר אתה מעורב בחיי הקהילה ומה שקורה בעיר בין האוכלוסיות?

"כמעט ולא. במערכת הבחירות השתמשו בטורים שלי בעיתון 'חדש'. כתבתי על אירוע בו השתתפתי, של אבוטבול והרב אלבז. אני פחות מעורב, יותר צופה מהצד. הילדים שלי מתחנכים בעיר, ואומר, כי ארנרייך כממונה על החינוך עושה עבודת קודש בתחום, לדעתי ולהכרתי הוא משקיע גם בעיר הוותיקה."

עם שר הפנים לשעבר, גדעון סער

החרדים הופכים להיות רוב בבית שמש, כעובדה, הם חושבים רק על עצמם יכול להיות כחלק מדנ"א?

"הציבור החרדי רוצה לגור בגטו מתוך רצון ובחירה שלא להיטמע באוכלוסייה הכללית, להישאר נבדל ובצד. ישנם מקומות שהם שילמו מחיר על כך. במקרה של העיר בית שמש הם הגיעו לכאן לא בכדי לשלוט ולהנהיג את העיר. הם הגיעו לעיר לפני כ- 30 שנה בגלל המחירים היקרים בערים מרכזיות. הרצון היה לבנות לעצמם, הם לא ביקשו להנהיג או להשתלט. עם הילודה הגבוהה והצורך ברכישת דירות לזוגות צעירים גרמו לכך שבית שמש ממוקמת בקו התפר ירושלים – בני ברק, ובכך בית שמש מצאה עצמה כעיר מקלט ועם הצורך בהרחבת המקום. עיר כמו בית שמש עם עתודות קרקע ומגרשים עד לקריית גת הפכה ככר נוח לציבור החרדי לקבוע את מקום מגוריו.

בעניין 'התלונות' לאבוטבול ולעירייה שאבוטבול מתאים יותר לציבור החרדי ולא הכללי, אני לא מסכים. לדוגמא: התקיים מכרז על העיר חריש, 20 עמותות חרדיות הגישו בקשה לזכות במכרז, בסופו של יום השופט פסל כי ההליך לא היה חוקי, עמל ויזע של שנים ארוכות ירד לטמיון,  בפועל חילונים זכו במכרז ושינו תב"ע לטובתם. אני מתפלא על הציבור הכללי שלא ניגש למכרזים ברמב"ש ג', ניתן לזכות בשינוי תב"ע כפי שקורה וקרה בערים אחרות. דוגמה נוספת, הציבור החילוני בשכונת קרית יובל בירושלים מנהל מאבק ציבורי נגד התחרדות השכונה וזה עובד. יש בעיר ציבור ענק שלא עומד על שלו וכן מגיע לו. יש מספיק מקום לכולם, אני לא חושב שיש הדרה של ציבורים בעיר."

לפני כשבועיים פרסם העיתונאי יעקב ריבלין מאמר על הבניה לחרדים וכתב בהרחבה על בית שמש ככבשת הרש, מה דעתך?

"כל אחד צריך לעמוד על שלו ולדאוג למגזר אותו הוא מייצג כעניין לגיטימי. יש בבית שמש מספיק רמות לחלק בין כולם, העיר מסוגלת לתת הכל ולכולם. קודמיו של אבוטבול התנהגו באופן שלומיאלי, הם לא דאגו לרווחת התושבים ולציבור בעיר הוותיקה, מה בדיוק עשה וקנין? כך שלא תמיד ראש עיר חילוני עשה טוב לתושבי הוותיקה."

"קודמיו של אבוטבול התנהגו באופן שלומיאלי,

הם לא דאגו לרווחת התושבים ולציבור בעיר הוותיקה,

מה בדיוק עשה וקנין?"

כיצד המדיה הממסדית - חרדית מתמודדת עם אתרים דיגיטליים והגישה לאינטרנט?

"אנחנו כתקשורת נעזרים בתקשורת הכללית חזותית, כתובה, דיגיטלית ומקוונת. בעידן זה שהכול דיגיטלי וברשתות, לא ניתן לעמוד מנגד. הציבור החרדי הוא ציבור אינטליגנטי וצורך עיתונים ובעיקר בסופ"ש. בעוד שבציבור הכללי הפרינט גווע בציבור החרדי יש לו תנופה. אנחנו משתדלים להעביר מסר עדכני, מעניין באופן מבוקר שהוא בחר ורוצה לקרוא. 'רבנו גוגל' החכם מסייע לנו בכל צד".

עם העיתונאי, נחום ברנע

חילונים מתארחים וכותבים בעיתון?

"בוודאי, אני נותן במה לדעות מגוונות. יש לנו מדור 'דעות' המכבד אורחים כותבים גם מהציבור החילוני כמו: אלדד יניב ועוד. הציבור אהב את זה, קיבלתי פידבקים חיוביים בהקשר של יניב כמרצה במכללה האקדמית בק. אונו, הציבור החרדי סקרן לקרוא עמדות נוספות.  כמובן שכשאני המארח, אני שולט יותר על התכנים".

"עיתון 'חדש' הוא קומוניקט של אבוטבול. חבל.."

עם איזה צד בפוליטיקה אתם יותר מזוהים?

"אני זוכר שבפאנל הבחירות לממשלה שערכתם ב'שמשנט' והשתתפתי בו, אחת השאלות הייתה, האם אני מזוהה עם הימין או השמאל. אז רק להדגיש הציבור החרדי הוא לא ימין ולא שמאל. ישנה טעות עקרונית, כעובדה, הציבור החרדי ישב מחוץ לממשלה כחצי יובל שנים עד המהפך של בגין ב- 77'. לכן יש נטייה לומר שהוא ימני. אם אני נחשב למייצג, תקפתי את נושא נוער הגבעות ולא עשיתי הנחה לאף צד. הסיפור עם העינויים מבחינתי הוא סיפורי מתח של סופרים דמיוניים כמו שהציבור החרדי הוא איננו ימין או שמאל, הוא במרכז והיכן שמשתלם לו, הוא למד לעמוד על שלו באופן החזק ולקבל את מה שמגיע לו. קחו את השנתיים האחרונות שישב מחוץ לממשלה ונאבק על כל שקל בזכות ולא בחסד.

עיתון 'בקהילה' הוא כזה ומקפיד להיות כזה. הוא מייצג את המיינסטרים החרדי. הוא רחב בסגנון ומייצג את הקונצנזוס במובן הכי לא שייך לסקטור פרטי בציבור החרדי, לא של אריה דרעי וגם לא של ליצמן, אלא, כציבור חרדי. אנו מייצגים אותו בגאון. כולם קוראים אותו כולל בנימין נתניהו רה"מ. לא אחת קיבל קודמי בתפקיד שיחה מנתניהו להבהרות על דברים שנכתבו. מאחר ובציבור החרדי אין אינטרנט ואין טלוויזיה  הוא מקדש את הפרינט והמילה הכתובה כמשמעותית. החוכמה הגדולה היא לייצג את כולם. אני מכבד בראש ובראשונה את מועצת גדולי התורה של יהדות התורה, ואת מועצת חכמי התורה של ש"ס, הם מייצגי המיינסטרים ורוב מניינו ובניינו, אך בד בבד כן אתן לשאר החוגים להשמיע את קולם."

האם מתקיימים יחסי גומלין בין העיתונות הממסדית חרדית ו'בקהילה', ומה ההבדל ביניהם?

"ישנם ארבעה יומונים חרדיים – המודיע, המבשר, יתד נאמן והפלס. שבועון לא אמור לכתוב חדשות, אנחנו כן מביאים סיפורים משמעותיים ממהלך השבוע, הערך המוסף של בקהילה הוא סקירה רחבה יותר את הנושאים. זה ההבדל המשמעותי בין יומון לשבועון.

העיתונות החרדית יומית- מפלגתית שנתמכת ע"י ליצמן, גפני ופורוש מנועים מלכתוב על הפוליטיקה הפנימית שלהם, ובדיוק בתפר הזה אנחנו נכנסים וכותבים על הכל. אם לפני 20 שנה לראשי הציבור החרדי לא היה מי שיכתוב או יבקר אותם והם לא בדיוק נתנו דו"חות, באה העיתונות החרדית והיא עומדת מעל הראש שלהם ושל הנציגות הארצית. מאוד חבל שאין את זה בציבור החרדי המקומי בעיר! כאשר אדם מבין שיש עליו ביקורת התנהגותו שונה."

אפרופו ביקורת, מה דעתך על המקומון 'חדש' בבית שמש?

"עיתון 'חדש' הוא קומוניקט של אבוטבול. חבל, הוא יכול היה לייצג יותר אנשים, דעות, עמדות ומגזרים."

 יש לך 'נוסחת קסם' כיצד ניתן לאחות את הקרעים בין האוכלוסיות בעיר?

"רה"ע שניצח את הבחירות בהפרש לא גדול צריך לפעול ולקרב את הצד השני. גם הציבור הכללי והוותיק צריך להכיר באוכלוסיות החדשות שהגיעו לכאן. שני הצדדים חייבים לפעול יד ביד ולעבוד יחד, כל אחד יכול להשיג כך את המרב. אי הכרה בין הציבורים נועדה לכישלון והיא מתכונת ליריבויות ומרירות אישית שאינה תורמת לעיר ולתושב הקטן.

אני בהחלט סבור שהציבור הכללי שמחרים את העירייה והעומד בראשה, מזיק בעיקר לעצמו. הוא יכול היה להשיג הרבה יותר בדרכים לגיטימיות, בהכרה בממסד ובשותפות בנטל ניהול העיר."

מה אתה אוהב בעיר?

"את תחנת הרכבת. יש איך לצאת מכאן".

"הציבור החרדי איננו ימין או שמאל בהגדרה

הוא נמצא היכן שמשתלם לו"

יש לך חברים אישיים מציבורים אחרים?

"יש לי. לאו דווקא מבית שמש. מתוקף תפקידי אני נפגש עם קולגות, יש לי כמה וכמה חברים מענף התקשורת ואנו בקשר שוטף וטוב. הם נועצים בי כשיש ידיעה או כתבה על ציבור ממנו אני בא ומבקשים להבין יותר, אני משתדל תמיד לעזור להם. הקשר בינינו דואלי לגמרי."

מי מהעיתונאים מוערך עלייך מהעיתונות הכללית / החרדית?

"אני מחבב את הכתיבה של נחום ברנע ושל חנוך דאום. צר לי על העובדה שכמעט לא יוצא לי לקרוא.."

כעורך ראשי מהו 'קו אדום' שלא תחצה בעבודתך?

"לא אתן לשום כתב לכתוב נגד רבנים וגדולי ישראל שלא בכבוד. כן אתן לכותבי הטורים להביע עמדה אישית אך לא במחיר של פגיעה בערכים המקודשים."

שתף את הקוראים ברגע משמח בעבודתך.

"המלחמה על הבית" היה קמפיין אדיר שערכנו בכדי להעלות את נושא הדיור בקרב הציבור החרדי, העלנו אינספור רעיונות שעוסקים בנושא וכתבנו משך תקופה ארוכה בעניין בוער וקיומי זה. הנציגים שלנו הבינו והפנימו שזה הנושא העיקרי ואקוטי שזקוק לפחות סיסמאות ויותר פתרונות. אם יש לנו חלק בהעלאת הנושא לסדר היום הציבורי זהו שכרנו ומשמח אותי."

רגע מרגש בעבודה עיתונאית?

"הפגשתי בין שני אנשים שהיו משני עברי המתרס, ובעברם הרחוק היו ילדי גורל זהה שנקלעו שלא בטובתם בשנות השואה לבית יתומים בבומבי שבהודו. האחד עמיר גלילי, ששימש לימים כבכיר בזרועות הביטחון בארץ, והשני, הרב מאיר הלברשטם שהפך לאדמו"ר. הפגישה ביניהם הייתה מרגשת עד למאוד. הם חזרו אחורנית שבעים שנה והעלו בבכי זיכרונות מימים עברו. במהלך השיחה התברר כי כל אחד מהם הציל את רעהו ממוות באותה תקופה. בעבורי זה היה רגע מרגש ועבורם סגירת מעגל."

את מי היית רוצה לראיין, מבחינת שיא אישי שלך?

"אשמח לראיין את משיח בן דוד, לשמוע ממנו למה התעכב עד כה והאם לא היה כדאי לגאול את עם ישראל מהר יותר."

לפני הכל, אציין כי אני שוקלת ברצינות לעשות מנוי לעיתון 'בקהילה'. את גרינבוים הכרתי דרך מכר (חרדי) משותף, בתקופת מערכת הבחירות האחרונה לממשלה. הוא הרים את הכפפה למרות עיסוקו האינטנסיבי כעורך ראשי של עיתון והשתתף בשמשנט בפאנל מייצג של בעלי דעות מהמפלגות השונות. כבר אז לפי כתביו אפשר היה להבין כי הוא איש פתוח, בעל דעות עצמאיות ובלתי תלוי. לאחר הריאיון עמו ניסיתי להבהיר לעצמי האם אני שבויה בדעות קדומות ו/או סטיגמות או שהכרתי אדם אמיץ, נאמן לדעותיו, שכותב ומשמיע אותן ללא פילטרים? מיותר לציין, כי בחברה החרדית הקודים וגבולות השיח מתוחמים יותר,  מסתבר שישנם אנשים כמו גרינבוים שחושבים 'מחוץ לקופסא', מעין עוף מוזר בנוף ממנו הוא מגיע. קראתי בשקיקה את הריאיון המשותף שערך 'בקהילה' עם נחום ברנע ומקבילו החרדי יעקוב ריבלין. באמצעותו הבנתי את המוטו בעבודתו העיתונאית וכמי שהוא. יישר כוח גדול על ספקטרום רחב שבין תפיסות עולם אל מול קידמה.

שבת שלום!