מאת: הדר ביטון
יש רגעים בחיים שמותירים אותך בסימני שאלה. אחד מהם היה אתמול כשתהיתי לעצמי איך יכול להיות שאגדת צור נצר סיימה את תפקידה בעולם.
בתור בוגרת ברנקו וייס זכיתי להכיר את צור, אמנם לא הייתי בין הזוכים שהוא לימד אותם או חינך אותם, אך קלטתי אותו מהרגע הראשון. בהפסקות, בטקסים המשותפים, מבעד למשקפיים העגולות והחיוך הכובש ובהערות שלו לתלמידים העוברים והשבים. צור נצר הוא האביגדור כהלני של מערכת החינוך, מורה שמעל הכל הוא כתף תומכת, אוזן קשבת ואיש שיחה. לאחר קריירה צבאית ענפה, החליט לפרוש למען חינוך הדור הצעיר. הוא יכל להישאר בצה״ל עם תנאים הרבה יותר טובים בואו נודה, אך הרגיש שיש לו מה לתרום. אוי כמה שהוא תרם. כולם אהבו אותו, צחקו ממנו, העריצו אותו ואף שיתפו אותו בחוויות הכי אינטימיות שעוברות על נוער מתבגר. היום, בסמוך להלוויתו ביקשתי מכמה מבוגריו להספיד אותו.
מור פדידה, בוגרת מחזור ח׳:
״אני זוכרת אותו בתור אדם מיוחד שאהב את כל התלמידים שלו ודאג להם כאילו הם הילדים שלו. הוא לא וויתר לנו, רצה שנצליח ונלחם בשיניים שלו שנעבור את כל הבגרויות בהצלחה. אהב מאוד את ברנקו וייס. באופן אישי, הערכתי אותו מאוד הוא דאג לי המון, עזר לי להצליח ובזכותו יש לי בגרות בהיסטוריה והרבה מעבר״.
בר אילוז, בוגר מחזור ט׳:
״איך הלכת מלך שלי? רק אתמול ניסיתי להתקשר הרגשתי שמשהו לא בסדר.
לא יודע אם אני יכול להסביר במילים מה אתה בשבילי, ניפגש בעולם הבא״.
כרמל בובליל, בוגרת מחזור י׳:
״צור היה בשבילי הרבה מעבר לאיש חינוך, צור היה בין האנשים שנכנסו לחיים שלי בגיל הכי קריטי, בדיוק בשלב בו התחלתי לחפש משמעויות ולבנות אישיות, כמו כל תלמיד בבית ספר תיכון.
אני זוכרת שכשהיינו יושבים במסדרון בהפסקות, הוא היה עובר ומצטרף אלינו, יושב איתנו על הרצפה ומשתתף בשיחה, גם אם היא לא הייתה על נושאים שעניינו אותו, הוא תמיד הראה התעניינות ואכפתיות, ובדרך שלו גרם לנו להרגיש רצויים ובוגרים.
יאנוש קורצ׳אק אמר ״הדואג לדורות- מחנך אנשים״ וכך צור, דאג לנו וחינך אותנו כאילו היינו הילדים שלו.
אין עוד מה להוסיף מעבר לתודה גדולה והערכה עצומה על כך שהשארת אחריך דורות שלמים של תלמידים שעכשיו, למרות הכאב העצום, נזכרים ומחייכים״.
דור חיים, בוגר מחזור י״א:
״צורי שלי, כמה שאני אוהב אותך. כמה כואב לי שלא הספקתי לבקר אותך בתקופה האחרונה. ראית בכולנו התלמידים שלך, דאגת לאחד אחד. חסר לתלמיד שלא יגיע בבוקר הוא ישר יקבל טלפון: ״מה קרה, יש לך דלקת בקרום החשק״?. אני שמח שזכיתי להכיר אותך, לימדת אותי ועיצבת את האישיות שלי. אני זוכר אחרי שהתגייסתי ובאתי להתגאות עם המדים בבית הספר סיפרתי לך שקשה לי, חיבקת אותי ואמרת: ׳בצבא אין כזה דבר דלקת בקרום החשק׳. אני בטוח שאתה נמצא כרגע בגן עדן, אוהב אותך תמיד צורי שלי״.
שקד בוחבוט בוגרת מחזור י״א:
״צור היה מושא להערצה, איש משכמו ומעלה. אני כותבת והדמעות לא פוסקות. צור הזכיר לי תמיד את סבא שלי ואת המקום הטבעי שלי שאליו אני רגילה ועליו אני תמיד מודה, בחום ובנתינה שלו לכל תלמיד ותלמיד, בדאגה האמיתית ובחכמת חיים המופלאה שהייתה בו, הפקתי ממנו המון, ואף פעמים רבות הצליח לשנות את תפיסת העולם שלי ואת צורת החשיבה שלי לחיים. בכך שעבר המון בחייו היה חכם מאד, תמיד האמין בי ואמר ׳הטוב לב שלך מתבטא בעיניים, את מדהימה את תגיעי רחוק׳. צובט לי בלב כשפעמים רבות הייתי מגיעה הביתה מהצבא ואמרתי לעצמי הסופ"ש אלך לבקרו ואתן לו חיבוק ענק. לצערי זה לא יצא מנסיבות כאלה ואחרות וזה פספוס עצום שילווה אותי לאורך כל חיי. צור היה איש מדהים ומצחיק שאף פעם לא התייאש ורק דחף קדימה,היה מחנך מעולה ומקסים שליווה אותי כשלוש שנים, בשלוש שנים האחרונות והמשמעותיות בלימודים ובעיקר בחיים, הוא נחרט לי בלב לעולמים, מקווה שלפחות עכשיו טוב לו והוא כבר לא סובל. הוא עמד והתמודד בזה בגבורה ונאבק במחלה הארורה ואף פעם לא הראה שהוא סובל והמשיך ללמד כמעט עד יומו האחרון, נתן את כל כולו לבית הספר והעניק את ליבו לכולם,אזכור אותו תמיד!״.
אופיר כהן, בוגרת מחזור י״ד:
״צורי שלי,אני פשוט לא מעכלת.
תמיד כשאנשים הולכים לעולמם כולם מתיפייפים ואומרים רק דברים טובים, אבל במקרה שלך זה אחרת, באמת שאפשר להגיד עלייך רק דברים טובים ועוד קצת דברים טובים כי היית כזה, בן אדם כל כך טוב ואמיתי, לא מתייפיף אומר הכל בפנים בצורה הכי נעימה בעולם. אני בטוחה שאם היית רואה את כל האהבה של כולם היום ואיך שכולם מדברים עלייך בכזו אהבה, גאווה, הערצה וכבוד היית כ״כ מתבייש,כי אתה הכי צנוע בעולם.
האבא שהיה לי בבית ספר,שתמיד דאג לי,נלחם עליי ותמיד היה חשוב לך שאהיה מרוצה, היית עבורי מורה לחיים, לא רק מורה שבא להעביר את החומר וללכת הביתה, היית מורה עם מסירות ואהבה אינסופית לתלמידים שלו, שתמיד דאג לכולם, שהיה אפשר לפנות אליו בכל שעה עם כל טענה. היית דואג לתלמידים שלך כאילו שהם הילדים שלך. שהיו ימים קרים היית דואג לשים לנו פינה של תה ליד המשרד שלך כדי שנוכל להתחמם. היית עוזר, נותן בלי חשבון, סולח לנו, ותמיד שם עבורנו. האמנת שתמיד אפשר לשנות, האמנת בכל תלמיד גם באלה שעשו לך הכי הרבה צרות, תמיד דאגת לתת להם הזדמנות. היה חשוב לך שלא נראה אותך כשהמצב היה מדרדר, אך גם היה חשוב לך לבוא ולראות אותנו תמיד כדי שלא נרגיש בחסרונך כמו שבאת בפורים ושבאת לאסיפת הורים אחרי יום של טיפולים. כשלא וויתרת ובאת לטיול השנתי כמו פנתר,היה חשוב לך לשדר עסקים כרגיל.
לימדת אותי הרבה מעבר לחומר לימודי, לימדת אותי להאמין בעצמי, לכבד את האחר,לחשוב על העתיד שלי, להבליג, ולסתום שצריך, והיה צריך! להבין שלפעמים צריך להיות חכם לא צודק, למדת אותי לעזור לאחר, ולא לחשוב רק על עצמי, האהבה שהייתה לך למדינה שלנו הייתה באמת אהבה אמיתית וטהורה והשרשת אותה בי ואני בטוחה שגם ברוב התלמידים שלך. כ״כ רציתי שתראה אותי עם מדים ותתגאה כמו שתמיד היית מתגאה בי, גם ברגעים שלא היה צריך. אני זוכרת כשהייתה לי את הבגרות בתאטרון חיבקת אותי חיבוק אבהי כזה ואמרת לי שלא קל לרגש אותך אבל הצלחתי.. היית הכי גאה ולא הפסקת להחמיא לי.
שאמרתי לך שאני רוצה לעבור מהכיתה שלך לא קיבלת את זה ונלחמת עליי, ואמרת לי שאתה לא מוכן לוותר עליי ולשלוח אותי לכיתה פחות טובה, למרות שיכלת לדפדף אותי,לא הסכמת, וזה רק הוכיח לי שוב כמה אתה מסור לתלמידים שלך וכמה הם חשובים לך. אני זוכרת כמה כעסת עלי ואמרת לי ׳ציפורה אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים׳. ככה תמיד קראת לי, מאז שהכרת אותי הייתי ׳ציפורה׳ בשבילך לא אופיר. תמיד היה חשוב לי לכבד אותך, ושתהיה גאה בי, למרות שלא הייתי התלמידה האידאלית. כבר שבועיים שכל לילה אתה בא לי בחלום ושיגעתי את כל העולם שאני חייבת לבוא ולראות אותך, כאילו הייתה איזה טלפתיה בנינו שהרגשתי שעוד כמה ימים יהיה איזה אסון. צורי תודה, תודה שזכיתי להכיר אותך, תודה שדאגת לי,תודה על זה שתמיד היית גאה בי, תודה שתמיד היית מאחוריי ומגבה אותי גם שלא היה צריך, תודה שנלחמת, תודה שהיית אוזן קשבת עבורי, תודה שלפעמים היית צועק עליי עם המבט הטוב בעיניים שלך כשהיה צריך לנער אותי, תודה שהיית שם תמיד בכל שעה, תודה על המסירות וההקשבה שלך, תודה על זה שהיית תמיד מכניס איזה משפט מלא הומור כשהיית עצבני עליי כדי שלא אתבאס יותר מידי אחרי השיחות ניעור שלך. תודה שאהבת, תודה שהיה תמיד חשוב לך טובת התלמידים על פני טובתך.תודה שלימדת, תודה שהשקעת, תודה שנלחמת, תודה ענקית על מי שהיית בשבילי.
תמיד תהיה עבורי דמות לחיקוי ולערצה, תמיד אזכור אותך, בכל שלב בחיים שלי, תמיד תהיה לך פינה חמה אצלי בלב. השארת לי חלל עצום בלב. אוהבת ומעריכה אותך תמיד. יהי זכרך ברוך, ציפורה שלך״.
צור שלנו, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. תודה על כל מה שעשית עבורנו, אוהבים, מעריכים ונזכור אותך לעד. אנו, דורות שלמים של תלמידים שזכו להיות תחת חסותך.
