מאת: אתי בן עמי-סויסה
 
האם בית שמש היא עיר שחולקה לשניים? שאלת מלחמת דת כן או לא? דומה לשאלת הביצה והתרנגולת.

כתושבת העיר אינני יודעת היכן החל הקרע הגדול בין האוכלוסיות המגדריות בעיר, בהווה אנו עדים לעובדה מצערת - העיר חולקה לשניים: ציוניים וחרדים.

מה ההגדרה לציוני ומהי ההגדרה לחרדי, תלוי את מי שואלים? ובתווך ישנן אוכלוסיות נוספות כמו: מסורתיים, חרדל"ים, דתי"ל, אתיאיסטים, חילוניים מוצהרים ועוד.

בהיסטוריה המקומית בית שמש ידעה ימים יפים של אהבת חינם, ערבות הדדית, סובלנות, סולידריות ושכנות טובה. ניתן לראות זאת בגאווה מקומית שכל אחד ואחת מאיתנו חש כמו: השתתפות תושב העיר בריאליטי, בזכייה של חתן פרס ישראל בתנ"ך, בהישג לאומי בספורט, בשמחות ולהבדיל, בימי אבלות. למרות התפתחותה הדמוגרפית של העיר בבית שמש הוותיקה החום האנושי והאישי בא לידי ביטוי בתחומי החיים, כמו שמורת טבע לטוב ולרע.

בבחירות הקודמות ב- 2008, כאשר משה אבוטבול נבחר לראשות העיר, הייתה תחושה כללית של תקווה. סיסמת הבחירות של אבוטבול הייתה "תנו לתושבים לנצח" - המוטו היה שותפות, אוזן קשבת והעלאת קרנו של התושב הקטן לסדר היום הציבורי בכל תחום העבודה המוניציפאלית.

השבר הגדול החל כאשר צריך היה להכריע בסוגיית רמב"ש ג', מבלי להיכנס לכרוניקת הפרטים הידועים, בתהליך זה נפער חלל שעם הזמן התרחב והתעצם.  
תוך כדי עשייה של נבחרי העיר ונציגיה מישהו שכח לקרב לבבות. היו ניסיונות של הידברות אולם, תוך כדי תנועה היה קשה כנראה לעצור לרגע ולאחות את השסעים.

כעובדה, הפערים התעצמו, סיפור היריקה של נעמה מרגוליס העלה את בית שמש לכותרות, אימא טאליבן, הפגנות, מדרכות בהפרדה, כמו נסיעה באוטובוסים מופרדים ועוד מקרים נוספים שרק העצימו את צירוף המילים 'שלנו מול שלכם', 'אתם ואנחנו'.

מערכת הבחירות האחרונה הקצינה את תחושת התסכול בקרב המחנות המוגדרים.

לאחר הבחירות ניתן היה לראות את הפער הגדול בהפגנות בכיר נעימי, בשלטים שכיסו את העיר בסיסמאות שהפכו לסלוגן 'גנבו לנו את העיר' ו'לא מוותרים על בית שמש', 'אבוטבול לא ראש העיר שלי', ובועדת הפנים של הכנסת, אלי כהן המועמד "הציוני" מחדד את העובדה שנעשה לו רצח אופי במערך הסברה בוטה שהתנהל מולו בקמפיין הבחירות של אבוטבול, שמזכיר ימים אפלים בהיסטוריה של העם היהודי (שרק המחשבה על כך מצמררת).

וממול זה, משה אבוטבול, ראש העיר הנבחר, לא מבין את הגדרת המילה ציוני, מאחר והוא שרת בצבא ומשלם מיסים, רק במוצ"ש האחרון, בכנס של פעילי ש"ס הוא שואל האם לעבוד במקורות זו ההגדרה לציונות?!

סביבתו הקרובה והרחוקה חוזרת כמו מנטרה על כך שמערכת המשפט בישראל נגד חרדים, והבחירות החוזרות בעיר הם פועל יוצא של הטיית הצדק לכיוון הגוש הציוני. היה מי שהקצין ואמר שהתייחסות מערכת המשפט בישראל לערבים וחרדים זהה.

במקביל, עיתון חרדי מחרים באופן הכי ברור שלא לומר בוטה את המועמד הלא חרדי - אלי כהן, גם כשהפרסום הוא בתשלום?!

בניסיון של אלי כהן לפרוץ מעגלים ולפצח את חומת הגוש החרדי הוא התראיין בתחנות הרדיו החרדיות וזכה ליחס צונן שגבל בנקיטת עמדה מצד המראיינים. ואילו בסביבת אבוטבול יידעו לומר כי העיתונות המקומית אינה עושה לו חיים קלים..

 בית שמש ידעה וכנראה עוד תדע דוברים רבים בשם ומטעם בכדי לקדש מטרה.

החיסרון הגדול שהעיר ידעה ב - 5 שנים האחרונות היה במערך ההסברה.

המילה סובלנות וקו מנחה של מסרים נעדרו ואיש הישר בעיניו יעשה.

קשה לאמוד את הפערים, אולם בשיטוט מהיר במדיות השונות ניתן להבין כי הם מתרחבים. מערכת בחירות היא עניין יצרי, מועמדים מכוונים הסברה לבוחרים המסורתיים שלהם ובניסיון להרחיב מעגלים.

הגוש החרדי מאוחד ותומך אבוטבול, הגוש הציוני מאוחד סביב כהן, והיכן הגשר?
נותרו פחות מ - 20 ימי 'עבודה' למטות השונים, הסברה וקמפיינים לא יהיו הצד החזק של מערכה זו, בהעדר תקציבים ומימון מפלגות (למרות שמתגבש ניסיון להעביר החלטה בכנסת למימון הבחירות החוזרות). כל המתמודדים מבינים כי שם המשחק בבחירות אלו הוא הוצאת בוחרים לקלפיות ב- 11.03.14, עניין זה הוא מבחינת קונצנזוס עליו כולם מסכימים!

נקווה שהעיר עדיין לא הגיעה לנקודת אל חזור .