מאת: אביטל וילקומיר, תלמידת ברנקו וייס
בעוד כעשרה ימים, עשרות אלפי תלמידים יתחילו את שנת הלימודים החדשה. אחוז ניכר מהם, מתחילים את שנת הלימודים בפעם האחרונה בחייהם. כיתה יב' יכולה להיות מלחיצה, מהנה, מפחידה וגם בלתי נשכחת.זאת הפעם האחרונה לכל אירוע שאנו רגילים אליו: הפעם האחרונה שיוצאים לטיול השנתי, הפעם האחרונה שאנו עושים בגרות בנושא מסוים, הפעם האחרונה שאנו נמצאים בטקס של תחילת שנה, ומשתתפים בכל אירוע שנתי של בית הספר, וכמובן זאת הפעם האחרונה שנחגוג מסיבת סיום, לכן אנו דואגים שתהיה בלתי נשכחת.
המון עומד על כתפינו: להוכיח לצבא מה אנחנו שווים על מנת לקבל את התפקיד שאנו רוצים, להוכיח למורים שאנחנו ילדים שרוצים להצליח בגדול, לבלות עם חברים כמה שיותר בגלל שעם כל העצב, אנחנו לא נתראה בכל יום כמו פעם.. ולהוכיח לעצמנו שלא השקענו בכל שנות הלימודים שלנו לשווא. אנו מהווים דוגמא לילדים שרק עולים לכיתה ז', ובכללי לכל השכבות הקטנות מאיתנו ולכן להיות מודל לחיקוי ודוגמא, זה גם משהו שמצפים מאיתנו.
הלחץ של הלימודים לא מסתיים ב יב, למרות שזה נראה כך: במידה ואנו רוצים לשפר מקצוע מסוים, זאת הזדמנות האחרונה לעשות זאת במסגרת בית הספר, וזאת הסיבה גם שעד השבועות האחרונים אנו עסוקים עד מעל הראש בלימודים, ורק רגע לפני שזה נגמר אנחנו מבינים שבעצם עוד מעט, המסגרת תשתנה ובית הספר כבר לא יהווה את השגרה, וזה לא יהיה מקום שנלך אליו בכל בוקר כהרגל.
נשאר רק לקוות שכיתה יב' תסכם את כל שנות לימודינו בצורה בלתי נשכחת, שניצור חוויות בלתי רגילות שנספר עליהם גם הלאה, עם כל הלחץ של הלימודים נסתדר, וכמובן שעם כל השמחה בכך שהנה, בית הספר נגמר, אנחנו מבינים שבעצם לנוחיות שבלימודים לא נחזור לעולם.
