מאת: שירן טמוזרטי                                        הישג מרשים לתושבת בית שמש נילי בלאק בגביע העולם באיגרוף תאילנדי. הישראלית זכתה במדליית הזהב בתחרות שהתקיימה בסגד שבהונגריה.
 
בלאק, המתחרה בקטגוריית משקל עד 60 ק"ג, ניצחה בקרב הגמר את אלופת העולם ואירופה אלנה מוטארבה מבלארוס. לפני כן, בחצי הגמר, היא גברה על לוסיה סמרובה מסלובקיה. את התחרות פתחה בלאק בניצחון על מאיה מילייביץ' הסרבית בסיבוב הראשון. אדווה אוחיון, המתחרה בקטגוריית משקל עד 70 ק"ג, הגיעה למקום השני כשהפסידה בגמר לאלכסנדרה קרסטיץ' מסרביה. נילי בלאק: ״מקום: הונגריה, סגד
תחרות: גביע עולם, הכנה לאליפות העולם
תאריך: 21-24.5
איגוד: WAKO
הגענו לעיר ביום רביעי. השקילות, ההרשמה וההגרלות היו ביום חמישי, הקרבות יצאו לדרך ביום שישי. היו לי 6 מתאגרפות בקטגוריה (כולל אותי) של עד 60 קילו בוגרות. הוגרלתי ברבע גמר מול סרביה. לאחר הניצחון הראשון עליתי לחצי גמר מול סלובקיה, ואז לגמר מול בלארוס.
הקרב הראשון היה  יחסית קל, שיחקתי עם היריבה, וניצחתי בצורה ברורה. היא לא הייתה בכושר, ולכן הייתה תשושה מהתחלה אז לחצתי עליה.
בחצי גמר, מול הסלובקית, היה לי יותר קשה, היא הייתה מאוד גבוהה וזה איתגר אותי, אבל לא מנע ממני לנצח.
לצערי בקרב השני נפצעתי מברך שהיא נתנה לי לאזור המפסעה. היו הרבה התלבטויות אם לעלות לגמר מול הבלארוסית, ששמה הלנה מוראטבה, זאת כי כבר הפסדתי לה בעבר פעמיים והתכוננתי אליה שנה שלמה. המטרה היא לבוא ולקחת מה ששייך לי, ועכשיו שנפצעתי, אני לא 100%, ולא רציתי לתת לה עוד הזדמנות לנצח אותי, שזה רק ישפיע עליי פסיכולוגית, ולה זה יגביר את הביטחון העצמי לפעם אחרת. הייתי בדאון, ולא ידעתי מה לעשות, הרי זה לא אליפות העולם, זה רק טורניר, ויש מצב שאם אעלה, אחמיר את מצבי.
התאפסתי על עצמי,עם העזרה של אופיר טל (מתחרה אחר), שמתי את הרגשות בצד, עשיתי סוויץ׳ בראש והטקטיקה שלי הייתה להישתמש בכלים שאני יכולה לנטרל את הרגל הפצועה, ולעשות את מה שתירגלתי באימונים עד עכשיו.
במיטה, לילה לפני, נרדמתי ע״י הדמיה ומדיטציה של כל הקרב, ואיך הוא הולך להיראות. 
עליתי לקרב, פינה כחולה, ואיתי בפינה שלי המאמן בני קוגן ואיתי גרשון. הם הכינו אותי מנטאלית, דיברו איתי וכל מה שהם אמרו חזרתי על זה בפה שלי. כשנכנסתי לזירה, לא הורדתי עין ממנה, וכל פעם שהשופטת ניסתה להרחיק אותי דחפתי קדימה עם אש בעיניים. לא חשבתי על הפציעה, ומרוב האדרנלין, גם לא הרגשתי.
בסיבוב הראשון הייתי בפער של 10 נקודות בערך, סיבוב שני צמצמתי, וסיבוב שלישי היא לא הצליחה לעמוד בקצב שלי.
כשהכריזו אותי כמנצחת והריצו לי את היד, לא הצלחתי להפסיק לחייך, ואז גם באו הדמעות. דמעות של אושר, דמעות שלא משנה כמה פעמים תיפול, תמיד יש את ההזדמנות לקום בחזרה ואסור לדפוק חשבון. לקח לי קצת זמן לעכל, שהבסתי שש פעמים את אלופת העולם. אני רוצה לנצל את הבמה
ולהודות להתאחדות אילת על העזרה והתמיכה, למאמן בני קוגן, לבש - גל הספונסרים לציוד שלwindy,לכל חברי הנבחרת, ליו"ר האיגוד האני סקאס.
וכמובן לכל המשפחה התומכת לחברים שלי על הפרגונים האינסופיים. ד״א, יצאנו משלחת מאוד גדולה, של 13 מתחרים, וכולם בלי יוצא מן הכלל עלו לפודיום״.