כולנו חווינו את זה. בכל מבצע צבאי או אירוע ביטחוני אחר שמסכן את קיומנו, אנחנו אוספים כוחות, מתגברים על כל הפערים בינינו ועומדים בפני הסכנה ממש כאיש אחד. אך מיד לאחר שהאיום הקיומי מוסר, האחדות הזו בינינו מתפוגגת. היותנו מפורדים אינה אשמתו של איש, ועדיין זו המחויבות של כולנו לתקן את הקרע בעם.
אנחנו מוכרחים לבחון את עצמנו ברצינות כדי להבין איך לחיות כעם יציב ומלוכד. לנוכח האנטישמיות הגוברת בעולם, אין ספק שלא נותר זמן לבזבז על ויכוחים, ויש להתרכז במימוש האפשרויות העומדות לפנינו לאיחוד העם.
נעשינו לעם רק כשעמדנו למרגלות הר סיני "כאיש אחד בלב אחד", כפי שכתב רש"י. התלמוד מתאר את ההצעה שניתנה לנו בהר סיני כהצעה שאי אפשר לסרב לה - "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית". לפי חכמת הקבלה, "סיני" מלשון "שנאה". במילים אחרות, רק בדרך האהבה ישראל תצליח לצאת מה"גיגית" שהיא טמונה בה.
אז לא נותרה לנו ברירה אלא להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", וברגע שעשינו זאת נהיינו לעם וקיבלנו על עצמנו את המשימה להיות "אור לגויים" - להפיץ לעולם את אור החיבור שהציל אותנו ממש שם, בהר סיני.
שנים רבות עברו מאז. עם ישראל התפזר בעולם, משימתו ההיסטורית נשכחה כלא הייתה, ומנגד צומחת ועולה האנטישמיות.
העולם צונח אל תוך התפוררות כללית, בריתות מתפרקות ובריתות חדשות נראות מעורערות וזמניות. המציאות הזו זועקת לפתרון קבוע שיעזור לאנשים למצוא את הדרך פשוט להסתדר זה עם זה. מנהיגי העולם עומדים חסרי אונים נוכח אי-הוודאות לגבי העתיד, ומטילים את האשמה על הגורם האחד והיחיד שכולם מסכימים עליו פה אחד - ישראל והיהודים.
שוב נערם לפנינו הר של שנאה, ושוב מסתמנת אותה דרך מוצא יחידה - דרך האחדות והאהבה. זו אכן שעת צרה, וזה הזמן לעשות מעשה ולהתאחד, להאיר את חשכת הסכסוך הפנימי באור האחדות שאנחנו אמורים להפיץ לעולם.
אנחנו העם שהמציא את הערבות ההדדית, ואנחנו מחויבים ליישם אותה ולהוות דוגמה לעולם. הסכסוך והעוינות בינינו הם דוגמה שלילית שגורמת לאומות העולם להתאכזב מאיתנו ולהאשים אותנו בכל הצרות. ברגע שנתחיל להתחבר, נפיץ בעולם את בשורת האיחוד והאהבה. העולם מצפה מאיתנו לכך.
אז בואו נתעלה מעל הפירוד ונצעד אל חיים חדשים של אחדות. הגיעה העת לשחרר את עצמנו ואת העולם מכבלי האגו, ולאפשר לקול האיחוד להישמע







