מחקר חדש חושף פערים של עשרות אחוזים בתעריפי הכניסה למקוואות הטהרה בין הערים השונות, ואפילו בתוך אותה העיר – וזאת במתקנים ציבוריים המתוקצבים על ידי הממשלה, ושמחיר השימוש בהם אמור להיות קבוע ואחיד. למרבה האבסורד, במקרים רבים נדרשות דווקא טובלות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך לשלם יותר מנשות המעמד הבינוני והגבוה – על אותו השירות בדיוק.  בחודשים אוקטובר ונובמבר 2014 פנו חוקרי "המכון לאסטרטגיה ציונית" ל-757 מקוואות הנשים הפזורים ברחבי הארץ, בחסות המועצות הדתיות ומחלקות הדת של הרשויות המקומיות, וזאת על מנת לבדוק האם מקיימים בהם את תקנות מנכ"ל המשרד לשרותי דת מנובמבר 2013, ולפיהן טבילה רגילה תעלה 15 שקלים, והמחיר כולל רחצה באמבט והכנות נוספות – 30 ש"ח.
 
הכל כלול, אבל לא חוקי
"חובה להקפיד על גביית התעריפים הנזכרים לעיל", נכתב בחוזר, אך בפועל כל מועצה דתית - ולעתים אף כל בלנית - פועלת כראות עיניה, ואין אכיפה של נוהלי המשרד. מתוך 482 מפעילי המקוואות שנענו לפניית המכון, כמחצית מהם, 231, גבו מחיר שונה עבור טבילה רגילה ממה שנקבע על ידי המשרד. גם בניתוח לפי מועצות דתיות או מחלקות הדת נמצא כי זהו המצב אצל למעלה ממחצית הנבדקות.   
בכ-73% מהמקוואות שבהם יש חריגה מהתעריף, הוא יקר יותר, ובכ-65% הוא גבוה מ-20 ש"ח. המחיר הגבוה ביותר, הנהוג בכמה יישובים, עומד על 35 שקלים – 133% יותר ממה שקבע המשרד לשירותי דת. יש מקוואות שמפעיליהם החליטו על דעת עצמם לכלול במחיר הכניסה גם תשלום על ערכת מקווה - אף שחוזר המנכ"ל אסר זאת במפורש וקבע כי "אישה תוכל להחליט בעצמה האם ברצונה לרכוש את ערכת המקוואות".
 
מי שמחפש היגיון מאחורי פערי המחירים, לא בהכרח ימצא. עורכי המחקר, מיכל אחרק-ויין, אריאל פינקלשטיין ודביר שוורץ, מדווחים כי לעתים דווקא ברשויות שהאוכלוסייה בהן היא ממעמד חברתי-כלכלי נמוך-יחסית, יידרשו הטובלות לשלם סכומים גבוהים משמעותית מהמותר – ולהפך.
 
כך, למשל, במיתר (המדורג 9 באשכול החברתי) ובגבעתיים (המדורגת 8) נצמדו המקוואות למחיר הקבוע, ובעמק חפר (8) הוזילו ל-11 ₪ בלבד, ולעומתן בקריית יערים, בית שמש ואופקים (מדורגות 3) גובים 35, 30 ו-20 שקלים (בהתאמה).