בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תובענה ייצוגית נגד חברת השכרת רכב  וקבע כי החברה הפרה זכויות עובדים מכוח הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בענף הרכב ובענפי המסחר והשירותים.

לפי פסק הדין, החברה קיפחה את זכויות עובדיה לאורך שנים שצורה מהותית בכך שלא ביצעה הפרשות פנסיוניות כדין, לא כללה עמלות מכירה בשכר הקובע לפנסיה, לא הפרישה לעובדים לפנסיה מהיום הראשון לעבודתם, ולא העניקה להם יום בחירה שנתי כדין.

בית הדין קבע כי הסכומים אותם קיפחה החברה מהעובדים נאמדים בשלב זה על כ4.68- מיליון שקלים, בצירוף הפרשי ריבית שקלית ממועד הגשת התובענה ועד התשלום בפועל.

בית הדין הבהיר כי מדובר באומדנים ראשוניים, וכי הסכום הסופי יחושב בהמשך בסיוע מומחה שיבדוק באופן פרטני את זכויות העובדים

שתי תובענות נגדה הוגשו בשנת 2018 על ידי שני עובדים לשעבר, ש' ומ', באמצעות עורכי הדין משה וקרט וליאת בן סימון נגר.

ש' עבדה בחברה קרוב לעשר שנים וקיבלה שכר בסיס לצד עמלות מכירה. מ' הועסק כנהג במשך כחודשיים, לאחר שהגיע לעבודה כשברשותו קרן פנסיה פעילה.

היות ותביעה ייצוגית מתייחסת להפרות שבוצעו עד שבע שנים לאחור, וכן לשנים נוספות קדימה, לאחר הגשת התביעה, וזאת כל עוד המחדלים הנתבעים לא תוקנו, הורחבה הקבוצה, ביחס לעילת הפנסיה, עד לחודש יולי 2024. לפיכך, סכומי ההפרשים עשויים להשתנות לאחר בדיקת נתוני העובדים בפועל.

בלב ההליך עמדה השאלה אם ההסכם הקיבוצי הענפי עדיין תקף ומחייב את החברה. שלמה תחבורה טענה כי ההסדר הפנסיוני הענפי פקע או בוטל, וכי היא פעלה בהתאם לצו ההרחבה הכללי לפנסיית חובה במשק.

בית הדין דחה את הטענה וקבע כי ביטול הסכם קיבוצי מחייב הודעה בכתב לעובדים, וכי החברה לא הצביעה על הודעת ביטול כזו. עוד נקבע כי עצם החלטת הממשלה לסגור את קרנות הפנסיה הוותיקות למצטרפים חדשים, אינה מבטלת את חובות המעסיק כלפיהם לפי ההסכם הקיבוצי.

בית הדין קבע כי ההסכם הענפי מחייב את החברה מכוח חברותה בלשכת המסחר תל אביב, על פי הכרעת בין הדין יש לבחון בכל חודש מהו ההסדר המיטיב ביותר עבור כל עובד בחברה: ההסכם הענפי, צו ההרחבה לפנסיית חובה או ההסכם האישי. לפי פסק הדין, החברה אינה רשאית לבחור מראש הסדר אחד לכל תקופת העבודה, אלא חייבת להעניק לעובד את הזכות הטובה ביותר בכל חודש בנפרד.

אחת הקביעות המרכזיות בפסק הדין נגעה לעמלות המכירה. בית הדין קבע כי עמלות ששולמו לעובדי החברה במסגרת עבודתם הן חלק מהשכר הקובע לצורך הפקדות פנסיוניות. מהראיות עלה כי עובדים קיבלו עמלות בגין השכרת רכבים, מכירת תוספות כגון כיסאות תינוק, מכשירי GPS ביטוחים מקיפים, הוספת נהגים ומוצרים נלווים נוספים. גם כאשר מדובר היה בעמלות קטנות, נקבע כי הן שולמו כחלק מהעבודה השוטפת ומהשקל הראשון.

במקרה של ש', העמלות היוו רכיב משמעותי מאוד בשכרה. כך, באחד החודשים שסקר פסק הדין עמד שכר הבסיס שלה על 5,000 שקל, ואילו עמלות המכירה הסתכמו ב-5,133 שקל נוספים. באותו חודש עלה שכרה הכולל, כולל העמלות, על השכר הממוצע במשק, וכך גם בחודשים נוספים שנדגמו מתלושי השכר שלה.

מנגד טענה החברה כי עמלות מכירה אינן חלק מהשכר לצורך הפרשות לפנסיה, והסתמכה על פסקי דין שבהם הוחרגו רכיבי שכר מסוימים. בית הדין דחה את הטענה וקבע כי באותם מקרים ההסכמים הגדירו את רכיבי השכר באופן שונה או כללו רשימה סגורה שלהם. לעומת זאת, בהסכם הענפי שחל במקרה זה אין החרגה מפורשת של עמלות ואין רשימה סגורה של רכיבי השכר..

ביחס למ', קבע בית הדין כי החברה הפרה את ההסדר הענפי כבר בחודש הראשון להעסקתו. החברה העלתה טענות נגד התנהלותו האישית, בין היתר סביב נסיבות קליטתו לעבודה וביטול פגישה להסדרת הביטוח הפנסיוני. בית הדין קבע כי גם אם חלק מהטענות היו מוכחות, אין בהן כדי לשלול את עילת התביעה האישית שלו, בין היתר משום שבית הדין הארצי כבר קבע כי עומדת לו עילה אישית וכי הוא כשיר לייצג את הקבוצה.

בית הדין גם קיבל את עילת יום הבחירה. התובעים טענו כי לפי ההסכם הענפי זכאי כל עובד ליום בחירה אחד בשנה, [מתוך רשימת ימים מוסכמת, יום בו עובד זכאי לקחת יום חופש, שלא נגרע מסך ימי החופשה המגיעים לו. בית הדין קבע כי החברה לא העניקה זכות זו כדין. החברה טענה כי יום בחירה הוא זכות להיעדרות שאינה ניתנת לפדיון כספי, וכי היא העניקה לעובדיה ימי שבתון וימי בחירה בהתאם לדין.

בפסק הדין נקבע שהעובדים שהועסקו בחברה מחודש פברואר 2011 ועד חודש יולי 2024. קבוצה זו כוללת עובדים הזכאים להפרשים בגין שיעורי הפקדה חסרים בשנים 2011 עד 2013, וכן עובדים הזכאים להפרשים בגין אי ביטוח פנסיוני מתחילת העסקתם. הקבוצה הזכאית לפיצוי בגין אי הענקת ימי בחירה הוגדרה כעובדי החברה שהועסקו בה מחודש פברואר 2011 ועד למועד הגשת הבקשה המקורית לאישור התובענה הייצוגית. בפסק הדין נעשה חישוב רכיב ימי הבחירה לפי אומדן של 500 עובדים.

בגין הפרשי הפקדות לפנסיה בשל שיעורים חסרים בשנים 2011 עד 2013 נפסק סכום מוערך של 1,522,800 שקל. בנוסף נפסקו הפרשים מוערכים בגין אי ביטוח עובדים מתחילת העסקתם בסך כולל של 2,512,800 שקל. בגין אי הענקת ימי בחירה נפסק פיצוי בסך 646,153 שקל. כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית שקלית ממועד הגשת התובענה ועד התשלום בפועל.

בית הדין הורה כי הסכומים יופקדו בחשבון נאמנות ייעודי. עוד נקבע כי לבאי הכוח המייצגים ישולם שכר טרחה בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מתוך הכספים שיחולקו לחברי הקבוצה, ולתובעים המייצגים נפסק גמול כולל של 100 אלף שקל, בגין טרחתם וסיכוניהם בניהול התובענה הייצוגית.

לצורך יישום פסק הדין הורה בית הדין על מינוי מומחה לחישוב הזכויות, ששכרו ישולם על ידי החברה. הממונה יחשב את הסכומים הסופיים המגיעים לחברי הקבוצה, תוך התחשבות בהרחבת קבוצת הפנסיה עד יולי 2024 ובהגדרת הקבוצה המקורית בעילת ימי הבחירה. בנושא ימי הבחירה נקבע כי יש לבצע בדיקה פרטנית, משום שלא ניתן לדעת באופן גורף מי קיבל יום בחירה, מי ניצל אותו ומי זכאי לפיצוי.

בית הדין גם הציע לצדדים לנסות לגבש הסדר פשרה מקיף שיכלול את סוגיות הכימות. הצדדים נדרשו להגיש הודעה משותפת על התקדמות המגעים בתוך 60 ימים ממועד פסק הדין. אם לא יושגו הסכמות, ימונה ממונה לכימות הזכויות ולבדיקת הסכומים שישולמו לעובדים.

פסק הדין ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב על ידי השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ, נציג הציבור לעובדים יעקב גילת ונציגת הציבור למעסיקים חמדה מרק. את התובעים הייצוגיים ייצגו עורכי הדין משה וקרט וליאת בן סימון נגר..