בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגישה אם לילד בן כתשע, שביקשה למנוע את הרחבת זמני השהות שלו עם אביו, עליה הורה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
האב, שיוצג בידי עוה"ד ארתור שני ורותם כהן, התנגד לבקשה וטען כי האם ממשיכה להחזיק ב"נרטיב מסוכנות" שנבדק ונשלל, בעוד שבפועל הרחבת הקשר מיטיבה עם הילד ומאפשרת לו לחזור בהדרגה לשגרה נורמטיבית ותקינה.
הסכסוך בין ההורים מתנהל זה תקופה ארוכה סביב הקשר בין האב לבנו בן ה-9. במשך תקופה התקיימו המפגשים בין האב לילד תחת פיקוח ובמתכונת זהירה, בין היתר באמצעות מרכז קשר ובפיקוח על המעברים בין ההורים.
האם טענה לאורך הדרך, כי האב מסוכן, אלים ותוקפני, וכי קשר לא מפוקח עמו עלול לפגוע בילד. מנגד, האב הכחיש את הדברים וטען, כי מדובר בעלילת שווא של האם, שנועדה לנתק אותו מבנו וליצור לה יתרון דיוני.
לפני מספר חודשים ולאחר בחינת החומר שהונח בפניו, החליט כבוד השופט משה בראון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כי אין עוד הצדקה להגביל את הקשר בין האב לבנו במסגרת חריגה ומפוקחת, וכי יש לאפשר להם לבנות קשר רחב וטבעי יותר.
השופט קבע, כי הרחבה זו תבוצע באופן הדרגתי, תחת פיקוח שיפוטי, והורה להרחיב את זמני השהות של הקטין עם אביו, ולבטל את הפיקוח על האב במרכז הקשר, ובמעברי הילד למוסדות החינוך ולבית האם.
האם ובאת כוחה הביעו התנגדות עזה להחלטה. הן הגישו בקשת רשות לערעור [בר"ע] לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה נטען, כי הרחבת זמני השהות נעשתה בניגוד לטובת הילד ולעמדת גורמי הרווחה, ותוך התעלמות מסימני מצוקה שהופיעו אצל הקטין.
האם ובאת כוחה ביקשו מבית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, לעצור את ההרחבה, ולהשיב את המפגשים למתכונת מצומצמת ומפוקחת יותר.
בכתב ההגנה לבר"ע, טען האב, באמצעות עו"ד ארתור שני, כי מדובר בניסיון נוסף מצד האם לעכב את נרמול הקשר בינו לבין בנו.
לדברי עו"ד שני, האשמות האם מהוות עלילת שווא קשה ומכוערת נגד מרשו. הן נבחנו על ידי המשטרה, הפרקליטות והמומחית שמונתה מטעם בית המשפט, וכולן לא מצאו כל בסיס למסוכנות האב כלפי בנו. לשיטתו, אין מדובר בזהירות הורית לגיטימית מצד האם, אלא בהמשכו של דפוס המונע מהקטין קשר תקין עם אביו, ופוגע קשות בטובת הילד.
לדברי עו"ד שני, מאז שהורחבו המפגשים עם האב, הילד אינו מתדרדר אלא חווה פריחה. לדבריו, ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה אינה פזיזה אלא מאוזנת, ונועדה לחלץ את הילד ממצב ממושך של סחבת ממסדית, שבו עצם קיומן של טענות מצד האם המשיך להצדיק בפועל מגבלות מיותרות על הקשר שלו עם אביו.
לדברי עו"ד שני, עבור ילד קטן, הזמן אינו עניין טכני. כל חודש שבו נמנע ממנו קשר עם אביו הוא פרק חיים שאי אפשר להשיבו לאחור.
לתמונה הצטרפה גם עמדת האפוטרופוסית לדין, שמונתה לייצג את עניינו של הילד בתוך הסכסוך בין הוריו. לדבריה הילד מביע שביעות רצון כללית מהקשר המורחב עם אביו. לצד זאת, צוין כי יש לו קושי מסוים במעברים בין ההורים, וכן במפגשים בימי שישי. עוד עלה, כי הילד חושש להביע עמדה ישירה בפני הוריו, ומעדיף שלא להיות חשוף לעימות ביניהם סביב רצונותיו.
לדברי האפוטרופוסית לדין, הילד שנמצא בלב הסכסוך, והקשיים שאותם הוא מבטא אינם שקולים לשלילת הקשר עם האב או להחזרת הפיקוח, בעיקר כאשר הגורמים המקצועיים לא מצאו מסוכנות מצד האב וכאשר בפועל הילד מביע שביעות רצון מהמתכונת החדשה.
לאור גרסת האב שנתמכה בחוות דעתה של האפוטרופוסית לדין, דחה כבוד השופט נמרוד פלקס מבית המשפט המחוזי בירושלים את בקשת רשות הערעור של האישה על הסף.
בהחלטתו הזכיר השופט פלקס, כי התערבות ערכאת ערעור בהחלטות ביניים ובסעדים זמניים בענייני זמני שהות נעשית במשורה, ובמקרים חריגים בלבד.
לדבריו, החלטות מסוג זה נשענות במידה רבה על התרשמות הערכאה הדיונית, שמכירה את המשפחה, את ההורים, את הקטין ואת ההיסטוריה של ההליך. לכן, כל עוד לא נפל פגם מהותי בהחלטה, אין הצדקה שערכאת הערעור תחליף את שיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה.
לדברי השופט פלקס, משקל מרכזי ניתן לכך שההחלטה על הרחבת זמני השהות לא התקבלה בחלל ריק. היא נשענה על חוות דעת של פסיכולוגית קלינית שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט למשפחה. אותה מומחית שללה מסוכנות מצד האב כלפי בנו והמליצה על הרחבה הדרגתית של זמני השהות. בכך, למעשה, קיבל בית המשפט את עמדת האב שלפיה אין בסיס מקצועי להמשך הנרטיב המוטעה של האם, כי ישנה מסוכנות בקשר שבין האב לקטין.
שיקול נוסף היה העובדה שההחלטה כבר יושמה בפועל במשך כחודשיים וחצי. בית המשפט המחוזי בחן את הדברים גם מתוך מבחן התוצאה: לאחר שהמתכונת החדשה כבר החלה לפעול, ולאחר שהאפוטרופוסית לדין דיווחה כי הילד מרוצה מהקשר המורחב, לא נמצא טעם להחזיר את הגלגל לאחור. החזרת הפיקוח או צמצום זמני השהות בשלב זה היו עלולים לשבש את היציבות שנוצרה בחייו של הילד ולהחזיר אותו למצב של אי־ודאות.
לדברי השופט פלקס, בית המשפט לענייני משפחה ממשיך ללוות את התיק, ועל כן הרחבת זמני השהות אינה מהווה סוף פסוק. אם יתעוררו קשיים ממשיים, או אם יתבררו נסיבות חדשות, הערכאה המלווה את המשפחה תוכל לבחון את הדברים מחדש. אולם בשלב הנוכחי, נקבע כי אין הצדקה להתערבות דחופה של ערכאת הערעור בהחלטה זמנית, מאוזנת והדרגתית, שנשענת על חוות דעת מקצועית ועל דיווח עדכני באשר למצב הילד.
עורך הדין ארתור שני https://www.anyfamily.law משמש כעורך דין ומגשר בדיני משפחה, גירושין, צוואות וירוש
