אישה בסוף שנות ה-40 לחייה, שביקשה לשפר את מראה פניה בלבד, נותרה עם נזקים קשים ובלתי הפיכים לאחר טיפול אסתטי רשלני שבוצע בה על ידי רופא שאינו מוסמך ברפואה אסתטית. כך נטען בתביעה שהוגשה בימים אלה, באמצעות עו"ד רן שפירא, לבית משפט השלום.
על פי התביעה, האישה נחשפה לפרסומי הרופא ברשת, שבהם הוצג כמי שמבצע טיפולים אסתטיים מתקדמים. לאחר שפנתה לייעוץ בנוגע להסרת סנטר כפול, נמסר לה כי מדובר בהליך פשוט של שאיבת שומן באזור הסנטר והצוואר, האורך כחצי שעה בלבד, עם החלמה מהירה ותוצאה אסתטית משמעותית. לדבריה, הובטח לה כי תוכל לחזור לשגרת חייה בתוך 8 עד 10 ימים וכי תיראה צעירה בעשר שנים.
רק מספר חודשים לאחר הניתוח התברר לה כי המנתח הוא רופא כללי, ללא כל התמחות מוכרת בכירורגיה פלסטית. חרף כך הוא הציג את עצמו כמי שמוסמך לבצע הליכים אסתטיים פולשניים, ואף ביצע בה טיפול החורג מהמותר לרופאים כלליים על פי הנחיות משרד הבריאות.
ביום הטיפול הגיעה התובעת לקליניקה שפעלה בתוך מכון יופי באזור מגוריה. עם הגעתה כל שנאמר לה הוא שמדובר בהליך קצר הכולל שני חתכים קטנים מאחורי האוזניים ולא הוסבר לה למעשה דבר אודות הסיכונים הכרוכים בהליך. היא זומנה לשעות הערב, אולם ההליך החל רק סמוך לשעה 23:00, לאחר דחיות חוזרות ונשנות.
על פי הנטען, הניתוח בוצע בחדר טיפולים רגיל, שאינו דומה כלל לחדר ניתוח. היא לא חוברה למוניטור, לא נמדדו לה לחץ דם או דופק, לא נערכה לה בדיקה רפואית מוקדמת, ולא היה במקום ציוד החייאה. בנוסף, ההליך לא לווה על ידי רופא מוסמך להרדמה. במהלך הניתוח בוצעה גם שאיבה באזורי הפנים. לשאלתה, נאמר לה כי ללא התערבות בפנים היא תסבול מחוסר סימטריה.
לדברי עו"ד שפירא, כבר במהלך הניתוח עצמו התלוננה האישה על כאבים קשים, ובעקבות זאת הוזרק לה חומר הרדמה נוסף. בסיום הפעולה התבקשה לקום, אך החלה לרעוד, סבלה מסחרחורת והרגישה שהיא עומדת להתעלף. היא הושבה למיטה, צולמה, וצווארה נחבש בחבישה לוחצת במיוחד.
לדבריה, החבישה הייתה כה הדוקה עד שכמעט לא יכלה לנשום. מיד לאחר מכן נשלחה לביתה, עם הוראה שלא להסיר את החבישה במשך עשרה ימים.
על פי הנטען, כבר באותו לילה החלה לסבול מקשיי נשימה ואף התעלפה בזרועות בעלה. למחרת חזרה והתעלפה. היא התקשרה למרפאה, שם ענתה לה המזכירה, שמסרה כי מדובר בתופעות שכיחות ותקינות.
מיד לאחר הניתוח החלה לסבול מנפיחות קשה ומשטפי דם שהתפשטו עד אזור בית החזה. בהמשך התפתחה בצקת בצווארה, שהקשתה עליה לנשום, לבלוע ולאכול. על פי התביעה, למרות מצבה, כל הקשר שלה ושל בעלה עם המרפאה נעשה דרך המזכירה בלבד, שחזרה ומסרה כי מדובר במצב תקין.
לדברי עו"ד שפירא, משהבינה כי מצבה הולך ומחמיר, פנתה התובעת לרופא עור, שהפנה אותה למנתח פלסטי. במקביל המשיכה לדווח למרפאה על מצבה החמור, אך חרף תלונותיה החוזרות ונשנות, הרופא הנתבע קיבל אותה לביקורת רק כחודש לאחר ביצוע הניתוח. לדבריה, כאשר מסרה לו כי הופנתה לפלסטיקאי, כעס עליה ודרש כי תישמע אך ורק להנחיותיו.
על פי התביעה, הרופא התעקש כי ניתן לטפל בכל התופעות מהן סובלת התובעת באמצעות משחות וחבישה. למרות שנשלחו אליו תמונות שבהן נראו הידבקויות של התחבושת לפצע, הוא שב ומסר לבני הזוג כי יש להמשיך ולחבוש את האזור.
כחודשיים לאחר הניתוח שלחה האישה למנתח הודעה נוספת, ובה דיווחה כי האזור כולו מצולק ונראה כלאחר כוויה. על פי הנטען, הרופא התעקש כי מדובר בתהליך החלמה נורמלי, והורה לה להמשיך בטיפול במשחה שנתן לה.
כעבור חודש נוסף הודיעה לו התובעת כי היא עדיין סובלת סבל בל יתואר, ובתגובה הבטיח לה הרופא כי יקבל אותה לביקורת.
באותה עת ממש, כשלושה חודשים לאחר ביצוע הניתוח הרשלני, הוציא משרד הבריאות צו סגירה למרפאתו של הרופא הנתבע. אך על פי המתואר בתביעה, הדבר לא מנע ממנו להמשיך ולקבל את המטופלת בקליניקה עצמה, ולהמשיך להעניק טיפול רפואי לקוי.
כעבור שלושה חודשים מהניתוח הגיע הרופא לביתה של התובעת ומסר לה משחה חדשה, אולם גם השימוש בה לא הביא לשיפור במצבה.
כחצי שנה לאחר הניתוח, ולאחר שתלונותיה לא פסקו, זימן אותה הרופא לטיפול בזריקות סטרואידים, שלדבריו ישפר את מצבה.
גם זריקות אלה לא הועילו. על פי הנטען, כאשר התובעת התלוננה כי כבר שמונה חודשים היא סובלת ומצבה אינו משתפר, התפרץ עליה הרופא בצעקות קשות. התובעת נבהלה ועזבה את המקום.
לאחר תגובתו זו של הרופא, ולאחר שהתברר לה כי הקליניקה שבבעלותו נסגרה, פנתה התובעת למנתחים פלסטיים לייעוץ, אשר הביעו, על פי הנטען, זעזוע ממצבה.
במצוקתה פנתה התובעת לעו"ד רן שפירא, אשר הגיש בשמה תביעה נגד הרופא, בת זוגו והקליניקה שבה נערך הניתוח.
לדברי עו"ד שפירא, כתוצאה מהניתוח הרשלני סובלת התובעת עד היום מנזקים קשים, ובהם צלקות בולטות, מכוערות ומציקות, וכן עיוותים בקו הלסת. בנוסף נטען כי האזורים משני צידי צווארה נותרו רדומים, צווארה תפוס, ולתובעת נותרה מגבלה בסיבוב הראש והצוואר לצדדים, וכן בתנועות מעלה ומטה.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית מאת ד"ר עמוס לויאב, מומחה בכיר לכירורגיה פלסטית, לשעבר מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים קפלן ויו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית.
בחוות דעתו קובע ד"ר לויאב כי קדמת צווארה של התובעת נותרה מצולקת ומעוותת, עם שקעים עמוקים, צלקת רוחבית בולטת, צלקות נוספות ועיוות בקו הלסת, לצד אזורים של חוסר תחושה ורגישות מוגברת.
לדבריו, מדובר בתוצאה שאינה מתיישבת עם מהלך תקין של שאיבת שומן אסתטית, ומצביעה על ביצוע לקוי וקיצוני של ההליך.
המומחה הסביר כי שאיבת שומן באזור הצוואר והפנים היא פעולה עדינה המחייבת דיוק רב, היכרות אנטומית מלאה, שמירה על עומק אחיד והימנעות מפגיעה בעור, ברקמות הרכות, בעצבים ובכלי הדם.
לדבריו, במקרה זה בוצעה שאיבה כוחנית ועמוקה מדי, תוך חדירה מעבר לשכבת השומן הרצויה. לדבריו, הרופא ביצע את השאיבה כשצינור השאיבה הפוך, תוך שהוא שואב את העור יחד עם השומן ופוגע קשות ברקמות באזור.
לדברי ד"ר לויאב, כאשר הקנולה מוחדרת בעומק לא נכון או מופעל עליה כוח מופרז, היא עלולה לקרוע רקמות חיבור, לפגוע בכלי דם קטנים, לגרום לדימומים פנימיים, לפגוע באספקת הדם לעור ואף ליצור נמק של רקמות.
לדבריו, במקרה זה, בוצעה שאיבה בלתי שווה בין צד ימין לשמאל, וכן שאיבה מעל ומתחת לקו הלסת באופן לא מאוזן. פעולה זו יצרה חוסר סימטריה בולט, שקעים קבועים, בליטות משניות ועיוות מבני של קו הלסת והצוואר.
לדברי המומחה, חבישה לוחצת במיוחד לאחר ניתוח שכזה, גורמת לפגיעה אפשרית באספקת הדם לעור ועלולה להחמיר את הנזק, לפגוע עוד יותר בזרימת הדם ולתרום להתפתחות נמק, קילוף עור והצטלקות. בנוסף, שחרור המטופלת לביתה כשהיא סובלת מרעד, סחרחורת ותחושת עילפון, ללא השגחה רפואית מספקת, חורג מפרקטיקה רפואית סבירה.
לדברי ד"ר לויאב, רשלנותו של הרופא המשיכה, גם במעקב הרפואי לאחר הניתוח, שכן למרות תלונותיה החוזרות, תמונות שנשלחו ודיווחים על דימום, בצקת וקילוף עור, היא לא זומנה לבדיקה דחופה ולא הופנתה מיידית לטיפול מתאים.
בסיכום חוות דעתו קובע ד"ר לויאב כי מדובר ב"רשלנות פושעת של רופא כללי הפועל בניגוד לחוק", והעריך כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30 אחוזים.
בתביעה, שהוגשה בימים אלה, מבקש עו"ד שפירא מבית המשפט לחייב את הרופא, בת זוגו והקליניקה שבבעלותם, בפיצויים כבדים בגין כלל נזקיה של מרשתו, לרבות נכות גופנית ואסתטית, כאב וסבל, והשלכות נפשיות קשות.
בנוסף נתבעים פיצויים בגין הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, טיפולים עתידיים ועזרת צד שלישי, וזאת עד לגבול סמכותו של בית המשפט [2.5 מיליון שקלים].
התביעה הוגשה בימים אלה לביהמ"ש השלום על ידי עורך הדין רן שפירא ממשרד עורכי הדין רן שפירא. טרם הוגשו כתבי הגנה.
עו"ד רן שפירא https://www.ranshapira.co.il/ מתמחה בתביעות ביטוח, נזיקין ורשלנות רפואי
