איש קבע שנפצע קשה בראשו במהלך ניסיון התאבדות בעת שירותו בצה"ל, ולאחר שנים נפטר מסרטן ריאות, הוכר לאחרונה כחלל צה"ל - לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלה אלמנתו מאז שנת 2007. עו"ד יואב אלמגור ייצג את האלמנה במאבקה.
ועדת הערעורים בבית משפט השלום בראשון לציון קבעה לאחרונה כי קיים קשר בין הפגיעה המוחית ממנה סבל, בשל ניסיון ההתאבדות, לבין האיחור באבחון מחלת הסרטן שהובילה למותו.
המנוח התגייס לצה"ל בראשית שנות ה-70 ובהמשך שירת כאיש קבע. בסוף שנות השמונים החל מצבו הנפשי להתערער, ולפי המסמכים הרפואיים שהוצגו בהליך המשפטי, בעת שירותו סבל מדיכאון, ירידה בתפקוד וקשיי הסתגלות שנקשרו ללחצים במסגרת השירות הצבאי.
לאחר כ-20 שנות שירות, בשל מצבו הנפשי, הוא אושפז במחלקה פסיכיאטרית לאחר שתועדו אצלו סימני דיכאון ונטיות אובדניות, אל עזב את המחלקה על דעת עצמו. למחרת נמצא בבית עלמין צבאי כשהוא ירוי בראשו לאחר ניסיון התאבדות כושל באמצעות אקדח. הוא פונה לבית חולים , שם אובחנה פגיעה מוחית קשה באונות המצחיות. בהמשך עבר שיקום בבית לוינשטיין, ולאחר מכן הוכר על ידי משרד הביטחון כנכה צה"ל בשיעור של 60% בשל פגיעת הראש והתסמונת המצחית שנגרמה בעקבותיה.
לאחר הפציעה, הזניח המנוח את בריאותו בצורה קיצונית, הרבה בעישון, וכ-15 שנים לאחר ניסיון ההתאבדות נפטר ממחלת סרטן הריאות. כשלוש שנים לאחר מותו הגישה אלמנתו תביעה למשרד הביטחון להכיר בו כחלל צה"ל, ולהכיר בה כאלמנת מערכות ישראל.
לאחר הגשת תביעתה, להכיר בסרטן הריאות כתולדה של עישון כבד שנבע מנכותו הצבאית, הגיעו הצדדים להסכמה כי עליה להגיש את תביעתה מחדש.
הוטל עליה להוכיח כי נכותו המוכרת של בעלה המנוח מפגיעת הראש, היא זו שגרמה להזנחת מצבו הרפואי, ושהזנחה זו, היא שתרמה לגילוי מאוחר של סרטן הריאות הקטלני ממנו נפטר.
לאורך השנים, הגישה האלמנה תביעות ועררים, ואלה נדחו פעם אחר פעם, בטענה כי לא הצליחה להציג תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיה.
תביעותיה הסתמכו על חוות דעת פסיכיאטרית אשר קבעה כי המנוח סבל מדיכאון מג'ורי חד־קוטבי שהוביל לניסיון ההתאבדות, וכי בעקבות הירי פיתח תסמונת פרונטלית [תסמונת פסיכיאטרית חדשה וקשה] שהתבטאה באדישות, אפתיה, חוסר שיפוט והזנחה עצמית. בשל הזנחה זו אובחן סרטן הריאות באיחור, וגרם למותו.
מנגד, במשרד הביטחון טענו כי המנוח דווקא פנה לאורך השנים לרופאים ולקופת החולים, ולכן לא ניתן לקבוע כי הזניח לחלוטין את מצבו. עוד נטען כי סרטן הריאות אובחן בזמן, לא היה בשלב גרורתי מפושט, וכי מותו נגרם בעיקר מתסחיף ריאתי חריף ולא מהתקדמות בלתי נשלטת של המחלה עצמה.
במסגרת ההליך האחרון מונתה ד"ר מור מושקוביץ, מומחית לאונקולוגיה רפואית ומנהלת השירות לגידולי ריאה במרכז דוידוף, כמומחית מטעם ועדת הערעורים. חוות דעתה הפכה לנקודת המפנה בתיק.
ד"ר מושקוביץ קבעה כי מהתיעוד הרפואי של המנוח עולה דפוס עקבי של הזנחה עצמית. לדבריה, המנוח אמנם פנה לטיפול רפואי לאורך השנים, אך בעיקר כאשר סבל מתסמינים חריפים שפגעו בתפקודו, בעוד שתסמינים מוקדמים יותר הוזנחו על ידו במשך תקופות ארוכות. היא הפנתה בין היתר להתנהלותו סביב מחלת הסוכרת ולכך שלא הקפיד על טיפול רפואי ומעקב, וכן להתנהלות סביב סרטן שלפוחית השתן, כאשר למרות הופעת תסמינים משמעותיים, לא פנה בזמן לבירור רפואי.
עוד קבעה המומחית כי דפוס ההזנחה חזר גם במקרה של סרטן הריאות, וכי הרקע הנפשי והפגיעה הפרונטלית תרמו לכך שאבחון המחלה התאחר לפחות במספר חודשים. לדבריה, בגידולי ריאה גם עיכוב של חודשים ספורים באבחון עלול להשפיע באופן משמעותי על סיכויי ההישרדות, משום שגידולי ריאה מכפילים את גודלם בכל שלושה חודשים.
בחוות דעתה ציינה מושקוביץ כי המנוח הוזמן לאורך השנים לבדיקות סקר תקופתיות של נכי מערכת הביטחון, אך פעמים רבות לא התייצב אליהן. לדבריה, אילו היה משתף פעולה עם אותן בדיקות, ייתכן שניתן היה לאתר מוקדם יותר את הגידול בריאה ולהאריך את חייו.
במהלך ההליך עלה גם תיעוד רפואי שלפיו בצילום חזה מוקדם, מספר חודשים לפני מותו, תועד "ממצא תופס מקום" בריאה – ראייה שהוכיחה כי קצב הסרטן לא היה מהיר, וכי ניתן היה לגלותו חודשים לפני הפטירה.
מטעם משרד הביטחון נטען כי מדובר בטעות ברישום, אולם ועדת הערעורים קבעה כי לא הוצגו מסמכים שסתרו את אותו תיעוד.
לאחר שמיעת העדים, חקירת המומחים ובחינת כלל הראיות, קיבלה ועדת הערעורים בבית משפט השלום בראשון לציון, בראשות השופטת רבקה ארד ובהשתתפות עו"ד שי אלוני ופרופ' יעקב יהב, את הערעור שהגישה האלמנה.
בפסק הדין נקבע כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך שהמנוח סבל מדפוס מתמשך של הזנחה עצמית, וכי הוכח קשר בין אותה הזנחה לבין הפגיעה המוחית שהוכרה כנכות צה"ל. עוד נקבע כי ההזנחה הובילה לאיחור באבחון סרטן הריאות ולהפחתת סיכויי ההחלמה שלו.
הוועדה קבעה כי גם אם לא הוכח קשר ישיר בין הפגיעה עצמה לבין התפתחות סרטן הריאות, הרי שהוכח קשר עקיף בין הנכות המוכרת לבין ההזנחה הרפואית שהחמירה את מצבו והובילה לאיחור באבחון המחלה. בעקבות ההכרעה הוכרה האלמנה כאלמנת מערכות ישראל, ומשרד הביטחון חויב לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקלים.
לדברי עו"ד אלמגור, הכרעת בית המשפט חשובה ביותר ופותחת פתח בפני אלמנות רבות של נכי צה"ל להגיש תביעה להכרה, גם כאשר נראה על פניו כי מות יקיריהן לא נגרם ישירות מנכותם.
עו"ד יואב אלמגור http://www.almagorlaw.co.il מייצג נפגעי גוף, נכי צה"ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית, בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפ
