מאת: שירן טמוזרטי. צילום: דובר צה״ל

 

הביטוי 'אחים לנשק' אולי נשמע קלישאתי, אומנם במקרה של סמל עומר קאחו וסמל דרור בלנקשטיין, זה כנראה התיאור המדויק ביותר של המצב. הם גדלו יחד במושב צפרירים, התחילו את דרכם יחד באותו הגן, עלו יחדיו לכיתה א' והמשיכו להתחנך זה לצד זה על ספסל הלימודים. כשגדלו, החליטו לעשות צעד דרמטי ועברו לפנימייה משטרתית, בלי להיפרד לרגע. הם המשיכו אף לשנת שירות משותפת בה התנדבו למען אוכלוסיות חלשות. היום, משרתים השניים זה לצד זה באותו הצוות בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל ומפגינים חברות אמיצה לאורך שנים.

"כשהמפקד בטירונות קלט שאנחנו מכירים עוד מהבית, הוא לא הופתע, כי היינו עושים את הכל ביחד מהרגע הראשון" פותח עומר בתקציר של הפרק הצבאי של החברות. "היינו עושים את המסעות ביחד, היינו סוגרים את שני הטורים במסעות, זה לצד זה, עוזרים לאנשים לסיים את המסע, חוזרים הביתה ביחד ועושים צחוקים ביחד ואחד על השני" מספר בחיוך.

למי שאיננו דובר צבאית שוטפת, להלן רקע כללי: חטיבת הנח"ל הוקמה ב־1982, בזמן מלחמת לבנון. היא הורכבה משלושה גדודים— שחם, גרניט וגדוד 50 המוכר בכינוי בזלת — שעד להקמת הנח"ל הוצבו בגזרות לבנון והבקעה. בגדוד 50 משרתים לא מעט קיבוצניקים ומושבניקים והוא משלב מסלול מיוחד של בני גרעינים, המתגייסים יחד לאחר שנות שירות ומכינות.

מימין: עומר קאחו ודרור בלנקשטיין

 

שני החברים הם ללא ספק החבר'ה המצחיקים והשובבים של החבורה. "בכיתה ט' החלטנו לקחת את עצמנו בידיים ולהפסיק עם השטויות ועברנו ביחד לפנימייה המשטרתית 'כנות'. למדנו שם קרימינולוגיה וסוציולוגיה והחלטנו שאנחנו הולכים לעשות שנת שירות כי רצינו גם לתרום משהו לקהילה לפני שאנחנו נכנסים לשירות הצבאי" ממשיך עומר. "את שנת השירות עשינו במסגרת 'גרעין איתן' וכל אחד התנדב במסגרת קצת שונה- אני עם נוער בסיכון ודרור עם עולים מאתיופיה".  דרור: "אפילו פתחתי קורס לאומנויות לחימה" מדגיש בגאווה, "הייתי בבוקר בבית ספר יסודי ואחרי הצהריים במועדונית רווחה, עזרנו לילדים עם הלימודים ובילינו איתם את אחה"צ" נזכר דרור. עומר: "אני התנדבתי בשכונת מצוקה והייתי מדריך קבוצת שחמט".

כשהגיעו השניים למעמד הגיוס, חשבו החברים להגיע למשטרת הגבולות, אך כשהתברר כי יוכלו להמשיך יחדיו אל חטיבת הנח"ל, לא היה ספק שהחברות נצחה. "אנחנו תמיד מגבים זה את זה" מספר דרור, "אם יגידו משהו על אחד מאיתנו ישר כולנו נקפוץ כאילו התכוונו אלינו. יש לנו אינסטינקט להגן אחד על השני" ממשיך דרור. "כשאחד מאיתנו עושה איזה שטות, או בורח מאיזה שיעור כדי לדבר עם הבנות בבסיס, אומרים שהוא הלך לשירותים" צוחק דרור. "חוץ מפעם אחת כשקיבלתי שבת" מספר עומר, "ודרור יצא הביתה לבד. זה היה ממש כאב" צוחק עומר.

את שני החברים פגשנו במוצב מרוחק על גבול רצועת עזה. החטיבה נמצאת היום במפעילות ביטחון שוטף לאורך הרצועה. מאין סגירת מעגל עובר החטיבה בעל הכומתה הירוקה, שנלחמה ברצועה בקיץ האחרון במסגרת מבצע 'צוק איתן'. שני החברים שלנו התגייסו באותו הקיץ, ללא ספק מלאי מוטיבציה לאחר המערכה, בה לקחה חלק פעיל החטיבה.

ומה לגבי ההורים? "ההורים שלנו חברים כבר שנים" מספרים השניים, "אנחנו עושים ביחד טיולים משפחתיים ויוצאים לטייל בטבע. יש להם כל פעם תורנות מי אוסף אותנו הביתה מהצבא".