במבט שטחי על מבנה חומש במדבר ועל תוכנו, עשויים אנו לטעות ולראות בו ספר קורות בני ישראל במדבר בשל ריבוי הפרקים ההיסטוריים שבו. אבל העובדה, שמתוך הזמן שהוא מקיף (כ-40 שנה) מסופר בו רק על אירועים מסוימים שבתקופה, מלמדת אותנו שאין הדבר כך. אינך מוצא בספרנו כיצד ביצעו את המפקד, באלו בעיות נתקלו בשעת ביצועו. אין בו תיאור המשטר וסדרי החיים במחנות המדבר וכו'. ברם, תיאור כזה היה נדרש אילו הייתה מגמתו של הספר היסטורית גרידא.

נשים לב גם לכך שבתוך החלק הסיפורי שובץ החלק ההלכתי.אירועים שאין עמם חלך הלכתי או שהקשר בין החלק ההלכתי ובין החלק ההיסטרוי אינו נראה לעין - אף הם לא באו למסירת מידע היסטורי בלבד, אלא כדי ללמד על הסיבות לטלטול בני שיראל במדבר 40 שנה, כדי ללמדם תורה ומצוות ולחשל אותם ברוחם, שיהיו ראויים לרשת את הארץ המובטחת. כמו כן, מוקדש סוף הספר לעצם ההכנות לרשת את הארץ. מטען זה אין בספר שום תיאור שאינו מכוון למטרות שהזכרנו.

ניתן אפוא לסכם ולומר, שהחלק הסיפורי שבפסר בא כרקע להבנת מצוות התורה, בין שאלה מצוות שניתנו לשעה (מפקדים, פריקת המשכן, טעינתו והקמתו, טהרת הלוויים ותנופתם) ובין שאלה מצוות שניתנו לדורות (טהרת המחנה, סוטה ונזיר, פרה אדומה), קרבנות ועוד). במקום שלא נקראה הקשר שבין הסיפור לבין ההלכה נכתבו הדברים, ללמדך את תכליתן של התהפוכות הרבות שעברו על בני ישראל בטרם יזכו לרשת את הארץ.

הנצ"ב מווליז'ין, בהקדמתו לפירוש 'העמק דבר' על ספר במדבר, כותב: "משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל מן הדרך שהלכו במדבר".

לסיכום, בראייה זו של חמשת חומשי התורה משתקפת מגמתה של כל התורה בכלל ושל ספר במדבר בפרט, ואפשר לנסח אותה בדברי התורה עצמה: "והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם". כלומר, התורה כולה על חלקיה נכתבה להורותם - להורות את המצוות ולהפיק לקחים לעתיד כדי שיידעו "את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון".

כתב: יחיאל צבי מושקוביץ, הקדמה לפירוש 'דעת מקרא' לספר במדבר, הוצאת מוסד הרב קוק - ירושלים, עמ' 15-16.