במדרש 'רבה' על הפרשה (בראשית, פרשת נח, פרשה ל"ו) מובא: אמר רבי ברכיה: חביב משה לפני הקדוש ברוך הוא מנח, שכן נח, לאחר שנקרא "איש צדיק" (בראשית ו', ט'), הדרדר ממעמדו ולאחר מכן נקרא "איש אדמה" (שם, ט', כ'), כאשר נטע את הכרם - להורות שהיה להוט אחר עבודת האדמה למרות שהיה עליו לעבוד את ה' ולהסתפק בעבודת בניו. אבל משה רבנו היה מתעלה והולך ללא נסיגה, ומ"איש מצרי" (שמות, ב', י"ט) שהיה נקרא בתחילה התקדם לתואר "איש האלוקים" (דברים, ל"ג, א') שליווה אותו עד יום מותו (על פי 'עץ יוסף').

חז"ל רוצים ללמד אותנו, שאדם יכול להגיע למדרגה של איש צדיק ואחר כך ליפול למדרגה נמוכה עד שיהיה איש האדמה. ולהיפך, אפשר גם להתעלות ממדרגת 'איש מצרי' עד כדי מדרגת 'איש אלוקים'.

רבי מאיר חדש זצ"ל סיפר עובדה מרתקת שאירעה לרבי נתן צבי פינקל זצ"ל, 'הסבא מסלבודקה'. הסבא היה ידוע בהבחנה לפרטים בנבכי נפש תלמידיו, ורוב הדרכתו אליהם הייתה מתוך שתיקה, ולרוב הערצתם אותו הם הבינו בדרך כלל להיכן הוא מכוונם.

כך אירע שאחד מטובי הבחורים הבחין כי לעומת היחס הפושר של הסבא אליו, הסבא מאיר פנים לבחור אחר שבכל תחום הוא פחות ממנו. הציקה לו מאוד העובדה שהסבא מפלה ביחס ביניהם, בעוד לפי ראות עיניו היה ראוי שיהיה להיפך, והוא ניגש אל הסבא כדי לשמוע את תוכחתו, מה רצונו ממנו.

אמר לו הסבא: יקירי, בכל היממה השמש שוקעת בסוף היום וזורחת בתחילת היום. כאשר נתבונן בהגדרות של חז"ל לשעות היממה, נבחין בתופעה מעניינת: את הזמן שלפני דמדומי החמה, כאשר היא מאירה והכול נהנים ממנה, השעות הכי יפות של היום, קרויות בלשון חז"ל 'צללי ערב'. לעומת זאת, הבוקר, מרגע עלות השחר, כאשר בקושי יש אור ועדיין חשוך, כבר נחשב יום לכל דבר.

מה פשר הדבר? התשובה פשוטה: הכיוון.

בבוקר, החושך עדיין מכסה ארץ וכמעט אין רואים, אבל יש התקדמות מתמדת להתגברות האור והואיל וזהו הכיוון, כבר מעכשיו שם 'יום' עליו. לפנות ערב, עדיין יש אור בחוץ והשמש מאירה כל פינה, אך עלייתה פסקה והיא במצב של ירידה ולכן הזמן הזה מוגדר 'צללי ערב'.

גם אצל בני אדם, המשיך הסבא, אם יש אדם בעל מדרגה גבוהה אך הוא חושב כי מיצה את יכולותיו ואין לו במה להשתפר עוד, הרי הוא במצב שאינו בן עלייה וזהו חיסרון גדול. לעומת זאת, אדם הנמצא במדרגה פחותה, אך הכיוון שלו הוא לעלות ולהתקדם, זהו בן עלייה. חשיבות האדם תלויה בכיוון שאליו הוא הולך.

משה רבנו, הגם שהיה 'איש מצרי', אבל הכיוון שלו היה להיות 'איש אלוקים', לכן נקבע שמו 'איש אלוקים', לפי שהכיוון הוא הקובע. לעומת זאת נח, אף על פי שהיה צדיק, הכיוון שלו היה "ויחל נח איש האדמה", ולכן נקרא נח 'איש האדמה'.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 297-8.