מאת: שירן טמוזרטי

הסופה הגדולה כבר מאחורינו ועתה כולנו נכנסים לאווירת פורים 2015 שללא ספק מורגשת מאוד בעירנו.

באופן אישי, זהו החג האהוב עליי ביותר משלוש סיבות עיקריות: 1.אני מציין את יום הולדתי בחודש אדר, 2. ימי פורים הופכים לססגוניים וצוהלים, 3. רובנו הגדול חוזרים אחורה בזמן ונזכרים בתחפושות שאהבנו בילדות.

החלטתי להתייחס דווקא לסיבה השלישית ולספר מעט על טקס ההכתרה שנערך מידי שנה בבית הספר אמית.

תלמידי אמית מבית שמש בוודאי יודעים על מה אני מדבר, אך אני משוכנע שתלמידים מבתי הספר השונים כלל לא יודעים במה מדובר, לכן אסביר וגם אעשה רענון למי שאולי שכח.

מסורת ההכתרה מתקיימת לרוב בבתי ספר דתיים ומי שאחראי על שמירתה הם תלמידי שכבת י״ב, כל מחזור בשנה שלו. ההכתרה מתבצעת כך: התלמידים מסכמים על נושא מסוים עשרה ימים לפני פורים וכשמתקבלת החלטה, הופכים את בית הספר למקום אחר. במחזור שלי לדוגמא, הפכנו את בית הספר לאולם אירועים אשר בו התלמידים התחפשו לברמנים, מלצרים, חתנים, צלמים, די,ג׳יים, כלות, אורחים וכד׳. לאחר מכן, נציגים מתלמידי י״ב מקיימים הצגה מול שאר תלמידי בית הספר אשר במהלכה מכריזים מי הם רב ורבנית פורים, זאת כמובן מיד בסיום ההגרלה שמתבצעת על הבמה.

תפקידם של רב ורבנית פורים הוא לייצג את תלמידי בית הספר מול צוות המורים וההנהלה שמעתה ועד לסוף חג הפורים מחויבים לנהוג על פי תקנון פורים שכמובן משרת את טובת התלמידים. אין ספק שמסורת זו גורמת לאיחוד, לכיף, לשמחה ולחגיגת פורים ענקית ומיוחדת.

בשנים בהן למדתי בבית הספר, זכיתי להשתתף במס׳ הפקות ׳הכתרה׳ שונות, ביניהן; גן ילדים, שדים ורוחות, המערב הפרוע, עולם אגדות ושנות ה-60. המשותף מבין כל ההפקות הוא שבכל סיום טקס ההכתרה, המורה הוותיק והמוערך יהודה גובני, היה עולה על הבמה המרכזית ומזכיר לנוכחים איך אומרים בצורה לשונית נכונה את המילה "תקנון". בשנים האחרונות שמעתי שתלמידים החלו לקחת רעיונות מהטלוויזיה והפכו את בית הספר ליפה והחנון, לאח הגדול, לאי ההישרדות ועוד. כל מחזור והיצירתיות שלו, כולם נהנים, כולם משתתפים, כולם נרגשים והחשוב מכל הוא- כולם שומרים על המסורת.

גם אתמול (יום חמישי), החלו בבית הספר אמית להיערך לחג הפורים והנושא שנבחר לקראת טקס ההכתרה הרשמי הוא ׳שוק וחווה׳. מי שיגיע בימים אלו לבית הספר ייהנה משוק מלא בירקות, קובה, מופלטות, פירות ועוד. ובנוסף, יבחין בחווה מלאה בקש, בכלי עבודה ובבעלי חיים. התמונות שנשלחו אליי מהתלמידה היקרה, הדר זוזות, מדברות בעד עצמן וממחישות היטב את מה שרבים מאיתנו כעת אומרים- ״כמה כיף להיזכר באותם הימים!״..