עורכת אחראית: אתי בן עמי סויסה

 

סטיוארט שני - ליכוד

אני חושב שצריכים לטפל בביטחון ובכלכלה באותה נשימה ורמת רצינות. הליכוד ורה"מ נתניהו עושים את זה טוב מאוד. ולכן, אני חושב שהם ראויים להוביל את המדינה בשנים הבאות.

אין ספק, שרק בגלל המאמצים של נתניהו, בכל העולם המערבי רואים באיראן איום שדורש טיפול. רק לפני כמה שנים אמרו שנתניהו מגזים ומדבר מידיי על איראן. עכשיו ברור שהוא צדק, ורק מתווכים על הכדאיות של הנסיעה לארה"ב - אבל העיקרון נכון. ולכן, ברור לי שרק לנתניהו יש את הידע, חזון וניסיון לעמוד מול  האתגר הגדול של ימינו - איראן.

בנושא הכלכלי, אין פתרונות קסם ולדעתי רק הליכוד עושה את מה שדרוש בכדי לשפר ולהעצים את הכלכלה בישראל. יש תכניות ליותר מ 60,000 אלף יח"ד  ב- 2015. בתחום התכנון, נגיע השנה לשיא של 80 אלף יח"ד. אני מאמין שאלו הם הצעדים שיוזילו את שוק הנדל"ן, ולא הבטחות באוויר. רמת האבטלה בארץ מאוד נמוכה, גם בהשוואה לארה"ב ואירופה. ההשקעות בכבישים וברכבות יתרמו לצמיחה בכלכלה ויאפשרו לאזרחים להגיע למקומות עבודה שבעבר היו רחוקים מידי. דוגמה קטנה (אבל חשובה), באזורינו כביש 38. כאשר יורחב עם הרבה פחות פקקים בית שמש תהפוך אטרקטיבית לתעשיות שעד עכשיו נמנעו מלהשקיע כאן בגלל הקושי הזה.

 

חנה זו'רנו – ישראל ביתנו

אתחיל ואומר כי אין סתירה בין הדברים שני הנושאים קשורים האחד לשני. ללא חוסן מדיני בטחוני לא יהיה לנו חוסן חברתי כלכלי ולהיפך. לכן, דבר לא יכול לבוא על חשבון השני. האתגר של מדינת ישראל הוא לדעת להגדיל את הצמיחה. לא בטחון על חשבון הבריאות והרווחה וההיפך, זה האתגר האמיתי.
אין זה סוד כי חוסר שוויון כלכלי הפערים החברתיים, גובה המיסים העקיפים במחירי המוצרים והדיור
ברמת הריכוזיות, וביחס שבין סל צריכה בסיסי, לרמת ההכנסה הממוצעת, מטרידה כיום את הבוחר  וקיימת חוסר הלימה בין היחס והחשיבות שמקנה הציבור לאג'נדה הכלכלית חברתית, לבין התמיכה הגדולה להן זוכות מפלגות המבליטות את האג'נדה המדינית ביטחונית. 
הנושא החברתי אינו בן חורג והינו כמו ההיבט המדיני בטחוני ותעמולת הבחירות תנסה לשכנע כאשר  הימין יבליט את הנושאים הביטחוניים / ואילו גוש השמאל ינסה לרכב על הגל החברתי .
השאלה לאיזה מצע יהיה קונצנזוס רחב יותר, ומי יצליח לשכנע ביכולותיו לצמצם פערים ולדאוג לביטחון ישראל .
האירועים האקטואליים בתחומי הביטחון, הצבעות ״שבטיות ומסורתיות״ ואופי התקשורת אליה נחשפים הבוחרים הם רק חלק קטן ממכלול משתנים המשפיעים על הבוחר ומסבירים את המיני פרדוקס אליו נחשף הבוחר בהצבעתו .
אחזור ואדגיש כי מפלגת ישראל ביתנו, הפועלת בימים אלו בכל דרך להרחיק את חנין זועבי מכנסת ישראל מוועדות חוץ וביטחון, הסתה והמרדה בלב המדינה ומעל משכן הכנסת , כאשר הצהרתו של ליברמן לבקש את תיק הביטחון ולמנוע סבב לחימה נוסף / הרמת יד על חייל - וישיבה של עוכרי ישראל בתוך כנסת ישראל, הינה סמן לבוחר להבין כי מפלגת ישראל ביתנו חוקקה חוקים לרווחת החיילים במענקי שחרור, פטור במיסוי ועוד, לרווחת חיילי צה"ל. בד בבד ממשיכה לקדם חקיקה בתחומי הרווחה לחיילים, בדיור, לילדים, קשישים ולקבוצות מוחלשות בכל תחומי החיים בנושאים הכלכלים חברתיים - די אם תשמעו ותראו את הצלחתה של מספר 2 במפלגת ישראל ביתנו אורלי לוי אבוקסיס וחבריה, בכדי שאשוב ואדגיש כי מפלגת ישראל ביתנו מבטיחה להמשיך ולפעול בדרך האומרת כי אין סתירה בין הדברים, ושניהם קשורים האחד לשני. ללא חוסן מדיני בטחוני לא יהיה לנו חוסן חברתי כלכלי ולהיפך. האתגר של מדינת ישראל הוא לדעת להגדיל את הצמיחה על מנת שדבר לא יבוא על חשבון השני.
זו האג'נדה של ישראל ביתנו וכך היא תפעל בכנסת הבאה!
לכן, ולסיכום אני קוראת לאזרחי מדינת ישראל ותושבי עירי להצביע ל למפלגת ישראל ביתנו
ולהבטיח בכך כי נדאג גם לכלכלה והנושאים החברתיים / וגם לביטחון מדינת ישראל .
בבחירות הדמה שנערכו השבוע בבית הספר ברנקו וייס לאחר ששמעו את נציגי כל המפלגות / והצביעו בגדול לישראל ביתנו! אין סתירה בין הדברים ושניהם קשורים האחד לשני. ללא חוסן מדיני בטחוני לא יהיה לנו חוסן חברתי כלכלי ולהיפך. זה האתגר האמיתי.

 

ליאור רוט - יחד

השאלה מורכבת משני אלמנטים חשובים, מחד, אם אין ביטחון אז אין כלכלה ומאידך, אם אין כלכלה טובה אין ביטחון.

אזרחים חיים במדינה בלחץ! לחץ כלכלי, לחץ חברתי ולחץ מדיני בטחוני. בשלב זה אעדיף להתמקד יותר בפן החברתי-כלכלי ולדעתי זה מאוד חשוב. המפלגה אותה אני מייצג תדאג בעיקר לנושא זה. כידוע, אלי ישי הודיע כי יתמוך בראש הממשלה בנימין נתניהו, בעיקר בגלל שהוא מאוד ביטחוני, כך שגם נושא זה חשוב לנו מאוד אך אנחנו נדאג יותר לשכבות החלשות.

המצב במדינת ישראל הולך ומחמיר מיום ליום. אנשים זועקים שצריך להעלות את שכר המינימום ל- 30 ש"ח לשעה, אך שוכחים כי בהינף יד כל בעל עסק שיעלה את המשכורת לעובדים אפילו ומבלי שירצה הוא יעלה את מחירי המוצרים בעסק שלו. כך שלעלות את המשכורות לא יעזור ואולי אפילו יגרע. אדם שרוצה להתחתן ולהקים בית (ואני שומע זאת הרבה לאחרונה) חושב פעמיים האם יצליח, האם הוא יוכל לתת לילדים שלו חינוך טוב במוסדות הטובים ביותר, או שמה יצטרך להתפשר על מקום לימודים סביר כי אינו יכול לשלם עבורו שכר לימוד גבוה. ישנם קולות בעיקר בציבוריות הכללית ואצטט: "מספיק לי שני ילדים כי אין לי מספיק כסף לכלכל יותר מזה", בשונה מהציבור החרדי שאומר "השם יעזור". השבוע ישבתי עם יו"ר 'יחד' אלי ישי, והעליתי בפניו את נושא הישיבות התיכוניות החרדיות ושכר הלימוד הגבוה (מעל ארבע ספרות לחודש) אותו משלמים למוסדות אלו, והוא אכן מודע לבעיה.

דבר נוסף שאנו מודעים לו והוא מצב הדיור בארץ. מי שלא קנה דירה לפני 15 שנה, היום לא יכול לקנות דירה! ולא משנה באיזו עיר מדובר, בנגב ובצפון, מחירי הדיור עלו לשחקים ומחירי השכירות באותו גובה של המשכנתא החודשית, אבל אין לאנשים את ה30% מערך הדירה כבסיס והם מייחלים לרגע בוא יחזור המצב לקדמותו שאז יכלו לשלם רק 10% מערך הדירה ולקנות בית. אני מאוד מקווה כי המנהיגים שלנו ירדו קצת לעם, כי רק כך יבינו שהמצב לא הכי טוב בגלל שעם סיסמאות לא הולכים למכולת.

 

אסנת אל נתן – המחנה הציוני

לדעתי חשוב להצביע בבחירות למפלגה שפעלה הכי הרבה למען יותר שוויון בחברה, נגד ההפרטות ומכירת נכסים של האזרחים לעשירי הארץ ולמען העובדים.

השאלות הנוגעות לסיכוי שלנו לחיות בשלום עם אויבנו הפלשתינאים והאחרים הן חשובות

אבל השאלות בנושא כלכלה וחיי היומיום שלנו הן 100% באחריותנו!! וכדי לעשות שם שינוי אנחנו לא תלויים באובמה או בשותף הפלשתיני או בכל גורם חיצוני אחר.

שום ראש ממשלה לא יוכל לומר שהוא אינו אחראי לכך שמערכת הבריאות שלנו גובה מאיתנו האזרחים הפשוטים עשרות שקלים על כל אפצ'י ובו בזמן משלמים מאות אלפי שקלים בשנה למנכ"ל של בית חולים שבו מתקיים שר"פ לעשירים בלבד (הדסה כמובן) – וזה כי אין פרטנר בצד השני.

הבריאות, החינוך, הדיור והשכר הנמוך כל כך- הם העניינים ההופכים את העתיד של ילדינו בארץ לנתון בסכנה חריפה יותר מאשר החמאס הטרור וכל אויבינו גם יחד.

"מהרסייך ומחריביך ממך יצאו"-

 זו הממשלה הנוכחית שמפריטה כל חלקה טובה וגורמת לכך שכמחצית מהעובדים בישראל לא משלמים מס הכנסה – פשוט כי השכר שלהם נמוך מתחת למדרגה הראשונה של המס...

מי ניצב בחזית המאבק למען השארת רווחי הגז בידי הציבור? ח"כ שלי יחימוביץ

מי הח"כ שזכה בציון הגבוה ביותר של "המשמר החברתי" על הצעות חוק למען שוויון בחברה? איציק שמולי.

מי הח"כית שהביאה לכך שועדת הכספים מחויבת לשקיפות בהעברות התקציביות שלה? סתיו שפיר

מי ניסח הצעת חוק לפנסיה חובה לכל העובדים" ח"כ מזרחי.

אז הבחירה שלי ב "מחנה הציוני" ברורה.

 

עמי בוזגלו - כולנו

לנושא הכלכלי חברתי יש השפעה ישירה על הנושא הביטחוני ולהיפך.

מעט היסטוריה, במלחמת ששת הימים מדינת ישראל הייתה במצב כלכלי גרוע מאוד, אך בעקבותיה והתוצאות המדהימות שצה"ל השיג, בכך שגבולות מדינת ישראל שולשו ומדינות שהחרימו אותנו מכל העולם חברו אלינו בשל העוצמה שמדינת ישראל הפגינה מול כל הקואליציה הערבית שהייתה נגדנו.

לאחר המלחמה מדינת ישראל החלה לשגשג מבחינה כלכלית בלי הכר עד 1973 מלחמת יום כיפור, שהקואליציה הערבית לא יכלה לשאת עוד את ההשפלה שמדינה קטנה עשתה להם בית ספר.

לכן, מדינה ללא בטחון כלכלי לא תוכל להיות מעצמה ביטחונית, לאור האיומים והאתגרים והצורך לפתח מערכות טכנולוגיות שיתנו מענה מיטבי לכל האיומים שעומדים לפתחנו בכל רגע נתון. מדינה כמו ישראל בעלת הון אנושי שיעורך פלאים בתחומי חיינו וחייהם של אנשים ברחבי העולם, חשוב שנזכור שהעם היהודי הטביע חותם בכל מקום בעולם, ויש השפעה ישירה על חיינו ועל היחס של מדינות העולם התומכות והמתנגדות לנו. אם נירדם בשמירה ולא יהיה לנו חוסן כלכלי חלילה לא יספרו אותנו לשנייה ואם לא נהיה חזקים ונחושים מבחינה צבאית תוך דקה  נכחד מהמפה העולמית.

מכאן יוצא שאחד קשור בשני מבחינת העדיפות באופן כללי.

צריך לזכור שהממשלה יכולה להשפיע באופן ישיר על חיינו מבחינה כלכלית, בנושאים: יוקר המחייה, דיור,  בריאות, רווחה, חינוך ותחומי חיינו, כך שזה תירוץ עלוב לקשור בין השתיים, לתרץ שכסף הולך לביטחון לכן, אין כסף לדברים אחרים זה בסדר אבל, למדינה יש עתודות קרקע לא מבוטלות בארץ שניתן לתת ולסייע לאזרח הקטן שבקושי שורד את תחילת החודש, כך שנבחרי הציבור לא ממש מתאמצים להקל עלינו.

ממשלה נבחרת חייבת לחשוב על האזרחים שלה 365 יום בשנה 24/7, ולדעת שלאזרחים טוב שאינם מקופחים,  לא מופלים לרעה חלילה, מבחינה מגדרית, עדתית או משום בחינה. כל אזרח הוא 100% נדרש שיחיה בכבוד, שימלא חובותיו ושהמדינה תדאג לזכויותיו ללא הבדל.

אני מאמין באמונה שלמה שמפלגת "כולנו" באמת תחולל את השינוי המיוחל, שתעצור את מחול העושק שלא פוסק לרגע, ממשלה שהדביקה עם דבק את ידה עמוק בתוך כיסיי האזרח ללא רחם והתחשבות, עד שאזרחים מגיעים למצב של ייאוש וחוסר אונים בעניין האטימות השלטונית.

 

מאיר מלכא - יש עתיד

עוד בטרם הוקמה המדינה הקטנה שלנו ובמהלך כל שנות קיומנו הנושא הביטחוני היה תמיד בראש דאגותינו. מפליא, מדינה על כל כך הרבה בעיות ביטחוניות וקיומיות הצליחה לייצב את הכלכלה, לחזק את אושיות הדמוקרטיה, בנושאים רבים היינו בין המובילים בעולם. הייתה הנהגה מדינית אחראית שהגדירה את צורכי הביטחון וגם את צורכי החברה בישראל בתחומי הכלכלה, חינוך בריאות ורווחה. הנושא הביטחוני ימשיך,לצערי הרב, עוד הרבה שנים להיות בראש דאגתנו. בעשור האחרון אנחנו עדים למצב שבו אם מקצצים אזי קודם כל ברווחה, בחינוך, בבריאות ובכל אותו סל מוצרי צריכה בסיסיים בכל בית בישראל.

אני טוען, שרק מנהיגות כושלת הביאה אותנו למצב הזה, בתוך פרק זמן של 8 שנים מחירי הדיור המריאו שחקים, מעל ל-87% עלו מחירי הדיור בישראל, כמעט בכל מוצרי צריכה בסיסיים המחירים מטורפים. מה קרה לנו?! חשבון פשוט:

 1) כמה עולה לנו ההסכם הקואליציוני עם הבית היהודי בשנה? מיליארדים!!  (פרוט בהמשך), כל דירה חמישית נבנית בהתנחלויות, על חשבון מי זה בא? אם לא על חשבון הזוגות הצעירים והשכבות החלשות.

2) ההסכם עם החרדים, לא צריך לכתוב הרבה בנושא, כולנו יודעים מי חי על חשבון הקופה הציבורית שממומנת על ידי ציבור העובדים, כמה זה עולה לנו??

3) הכספים שנמצאים בפיקדונו של ראש הממשלה על מנת לרצות ח"כים ולהרחיב את הקואליציה ל-30 שרים מתוכם 6 ללא תיק, כשכל אחד עולה לנו בשנה 6 מליון שקל נוספים X 6 שרים X 4 שנים = 132,000,000.(מאה שלושים ושתיים מליון שקל על לשכה, רכב, עובדים, הכול באוויר, כאלם פאדי)

מה עשתה מפלגת יש עתיד בפרק הזמן הקצר בממשלה (עד שראש הממשלה החליט שיאיר לפיד מסוכן עבורו ממש כמו כחלון)

  1. בהסכם קואליציוני שאושר ברוב גדול בכנסת..."בממשלת ישראל יכהנו 18 שרים בלבד". (במקום 30)
  2. חוק שוויון בנטל, התחיל תהליך של הכנסת חרדים רבים למעגל העבודה, נפתחו מרכזי הכשרה בעקבות כך, קוצצו תשלומים לכל מיני קבוצות חרדים ואחרים וללוביסטים אחרים.
  3. צמצום גירעון- עם כניסת יש עתיד לממשלה היה גרעון של 40 מיליארד שקל בקופה של מדינת ישראל, כעבור 16 חודשים הגרעון הצטמצם ל-3.6 מיליארד שקל.
  4. רפורמות בתחומים רבים- שרי מפלגת יש עתיד החלו את עבודתם ברצינות גמורה והכינו יחד עם צוותים מקצועיים רפורמות כמעט בכל תחומי החיים שלנו, בחינוך, ברווחה, בריאות וכלכלה.

מנהיגות אחראית תדע להעמיד את צורכי הביטחון ואת צורכי החברה ביחס סביר כדי שהעם יוכל לעמוד על רגליו לשלם מיסים ולהתפרנס בכבוד. שרי יש עתיד נכנסו לשרת אותנו לא אנחנו אותם, מאיפה בא הרעיון שראש הממשלה חייב במטוס פרטי בדיוק כמו הנשיא אובמה?  הכול מתחיל ונגמר בניהול תקין ואחראי של המדינה ולצערי הרב, עם הנהגת הליכוד בשיתוף הבית היהודי (שם מזעזע, כאילו שהבית שלי ושלך לא יהודיים?!) רחוקים מאוד מזה. גם צורכי הביטחון חשובים אבל לא על חשבון הבסיס החברתי כלכלי שנוגע לכל משקי הבית בישראל.

עם מנהיגות שפויה וגם שקופה "יש עתיד" טוב יותר לעם בישראל.

 

מירי שלם - מתלבטת

הנושא הכלכלי חברתי הוא הנושא הבוער ביותר מבחינתי כרגע (מבין שניהם).

המציאות הזו בה אנחנו הופכים לחברה מקוטבת יותר ויותר מבחינה כלכלית.

בה יש קבוצה גדולה של אנשים שהופכים להיות יותר עניים לעומת קבוצה קטנה של  אנשים שהופכים להיות בעלי השליטה על הכסף וההון במדינה.

‫במציאות בה יש משפחות בהן שני בני זוג מפרנסים ובכל זאת נמצאים ביתרת חריגה גדולה.

במציאות בה החלום על דירה הולך ומתרחק מרוב הזוגות הצעירים במדינת ישראל, וזוגות שכבר כן קונים דירה משתעבדים למשכנתאות ענקיות וחונקות.

במציאות בה אין דיור ציבורי .

במציאות בה הסבירות שמי שנולד למעגל חברתי מסוים יישאר באותו מעגל ולא יוכל לצאת ממנו. לא מבחינת רכישת השכלה ולא מבחינת מצב סוציו אקונומי.

במציאות בה ישראל  נותרה המדינה בעלת שיעור העוני היחסי הגבוה ביותר ב- OECD אחרי מקסיקו והיא עדיין מדורגת במקום ה-5 במדדי אי שוויון לפי הכנסה נטו.

במציאות בה כל כך הרבה בעלי תארים אקדמיים לא מוצאים תעסוקה.

במציאות בה צמד המילים ״תעסוקה בפריפריה״ הוא פיקציה, כי אם יש תעסוקה היא בדרך כלל תעסוקה עבור פועלים וגם אז, מרחפת מעל ראשם סכנת סגירה תמידית של המפעל בו הם עובדים.

במציאות בה העתיד נראה חסר  תקווה עבור כל כך הרבה אנשים, חייבים לתת עדיפות לתיקון המצב הכלכלי חברתי.

 

גואל וקנין – ש"ס

מאז קום המדינה נמצאת ישראל תחת איום קיומי בטחוני. משאת נפשם של ערביי האזור היא לא לראות אותנו כאן ואצל חלקם זה אף לא לראות אותנו בכלל. איום קיומי זה הוא מה שהביא את ממשלות ישראל לדורותיהן להשקיע משאבים רבים בתחום הביטחון כדי לייצר הרתעה אצל אויבי ישראל המקיפים אותה מכל עבר. א"א להתעלם מבעייתה הביטחונית של ישראל ואחד הנושאים שהיו קונצנזוס בכל הצעות התקציב בשנים האחרונות היה תקציב הביטחון, כאשר אצל חלק מחברי הכנסת זה נבע מהתפיסה שאם לא נהיה חזקים אז לא נהיה כאן, ואצל חלק אחר בקרב חברי הכנסת זה נבע מהחשש להרים אצבע כנגד תקציב הביטחון שהלך וגדל עם השנים בלי פרופורציה אמיתית לצורך הקיומי ומבלי לתת את הדעת לבזבוז הגדול שיש בתקציב הזה.

 

איום נוסף שיש על החברה הישראלית זה האיום החברתי - כלכלי. בניגוד לאיום הביטחוני שמגיע מבחוץ, האיום הזה קשה יותר כי הוא פוגע בחוסן הפנימי של החברה הישראלית. כאשר אדם מן הישוב לא מוצא תעסוקה שתאפשר לו להביא פרנסה לביתו,או גרוע מכך כשהוא מוצא תעסוקה אבל שלא מאפשרת קיום בכבוד, אז כל איום אחר מבחוץ מתגמד ולאדם כזה אין שום אפשרות לחשוב על הנושא הביטחוני כשהוא טרוד בפרוסת הלחם ובכוס החלב של ילדיו. המצב החברתי קשה שבעתיים כשאותם קשיי יום רואים ושומעים באמצעות כלי התקשורת על הפערים הגדולים בינם לבין אזרחים אחרים שגרים לא הרחק מהם כי אז גם מתחילה תחושת מרמור ועולה תחושת הקיפוח בחלוקת המשאבים האמיתיים של המדינה.

בשנתיים האחרונות ומתוך תפיסה חברתית (לאחר מחאת קיץ 2011) ולמרות תפיסת עולמו של ראש הממשלה קוצץ תקציב הביטחון, חלק מהמשאבים הללו הועברו לצרכים אחרים בחברה הישראלית, צרכי חינוך ורווחה כי האסימון החברתי נפל גם לאחרוני הקפיטליסטים שאולי לא מאמינים בדרך הזו אבל חייבים ללכת בה כדי לשרוד פוליטית.

ככל שהבעיה החברתית תלך ותפחת כך החוסן הלאומי ילך ויעלה וממילא ישליך גם על האיום הביטחוני כי כשאנשים חושבים מתוך שובע התובנות שלהם טובות יותר מאשר כשהם חושבים מתוך רעב.

 

אברהם דוב גרינבוים, עורך 'בקהילה'

על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין

רבים שואלים: היכן ממקומת יהדות התורה במפה הפוליטית בישראל, בימין או בשמאל?

למעשה, הרבה לפני ששואלים אותנו החרדים היכן אנו ממוקמים, כדאי מאוד לשאול את הציבור הכללי בארץ היכן הוא ממוקם. לא, אני לא מתכוון לזקני המפד"ל שמשוייכים נפשית לימין. אני גם לא מתכוון לאברום בורג שממציא את השמאל. אני מתכוון לציבור הכללי שבימים כתיקונם מצביע לאן שנושבת הרוח.

פעם, בימי מנחם בגין, מפת הבחירות בישראל היתה ברורה בין המחנות. היא התבטאה בין היתר ביחס לפלסטינים, להתנחלויות/התיישבויות (תלוי אם אתם בימין או בשמאל..) ובעוד נושאים מהותיים ואקוטיים. בעוד השמאל דגל בשלום, הימין דגל בלאומיות. השמאל הרדיקלי דגל בקידום משא ומתן, הימין הניצי דגל במיגור הטרור באמצעות כוח, ועוד כהנה וכהנה.

מה שקרה בשנים הבאות שהימין והשמאל התערבבו. לפתע קמו בימין שוחרי שלום הדוגלים בהסדר מדיני והקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצד ישראל. כך קמו בשמאל אנשים המאמינים בעיקרון 'שתי מדינות לשני עמים' וסבורים שרק כך יתאפשר לשמר בישראל רוב יהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית.

הימין והשמאל כבר לא דוגלים יותר בדעות ברורות. הימין הצביע בעד פינוי מאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון והליכוד בראשות אריאל שרון פינה את גוש קטיף מיושביו. גם פינוי סיני היה בימיו של איש ימין מובהק: יצחק שמיר. וכשהימין והשמאל לא ממוקדים - המרכז מרים ראש.

כך קמו בזה אחר זה כפטריות אחר הגשם מפלגות מרכז וזכו בקולות הנודדים של הציבור הישראלי שפשוט עייף ממדינה אחת לשני עמים או שתי מדינות לעם אחד. עייף מסיסמאות וקלישאות בעד ונגד השלום, וכל רצונו הוא לחיות ולהתקיים בין המדינה הקטנה הזו.

ואז, כשאחרון גנרלי מחנה השלום - הנשיא לשעבר שמעון פרס - עזב את הפוליטיקיה, הבינו הפוליטיקאים שהציבור מאס בביטחון ומתעניין יותר בכלכלה. פתאום כולם נהיו חברתיים. הטרנד הפך חברתי-סוציאלי. אם מפלגת המרכז בשעתו העמידה את איציק מרדכי הביטחוניסט בראש, כדי למשוך קהל ישראלי, הרי שהיום רק מר סלולר הכחלוני יכול להושיע את המרכז.

וכשאנחנו רואים את מחול השדים של לפני כל בחירות, כשאנשים מכל הסקאלות מחפשים בית חם כדי לזכות בכסא בבית הנבחרים, ומוותרים בדרך גם על רעיונות אידיאלוגיים, אנו מבינים סופית שתם עידן ימין ושמאל בישראל. ציפי לבני, היא אגב הדוגמא הטובה ביותר לכך.

מה שנותר היום זה רק להתגעגע לימין של פעם וגם לשמאל של פעם. אוח, פעם היו שני צדדים למטבע, או בעברית מדוברת: שתי מדינות לשני עמים...

אז כששואלים אותי כחרדי לאן אתם משתייכים, אני אומר: גם לימין וגם לשמאל. ואני מתכוון לפסוק בתורה שאומר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ודרשו חז"ל, כי אפילו אם יאמרו לך חכמי ישראל על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין - עליך לציית ולשמוע בקולם.

אם גדולי ישראל, מועצת גדולי התורה, להם ולמשמעתם אנו סרים יחליטו להיכנס לקואלציית נתניהו, הרי שהדבר מבחינתינו 'ימין שהוא שמאל'. גם אם יורו להיכנס לקואלציית הרצוג, גם אז נדע שמדובר ב'שמאל שהוא ימין'. אצל גדולי ישראל הפרמטר הוא לא ימין ושמאל, כי כאמור הוא כלל לא קיים ואבד עליו הכלח.

מה שעומד לנגד עיניהם הוא טובת עם ישראל והזכות הבסיסית לקיום דתו במדינתנו. לא ענינים בטחוניים ולא כלכלים חברתיים הם המציקים לציבור החרדי, רק שמירת הדת, מסורת ישראל וערכי היהדות.