רוב האנשים בעולם המערבי מחוברים למקורות מידע המדווחים להם מה מתרחש בעולם. מחקר של מכון גאלופ מצא, כי 90 אחוז מהאמריקאים עוקבים אחר דמות ציבורית אחת לפחות ברשתות החברתיות (כמו טוויטר או אינסטגרם). המחקר מגלה כי הסיבה לשינוי היא לא רק נגישות המידע היום בעידן האינטרנט, אלא אובדן האמון בכלי התקשורת המסורתיים.
המשיבים במחקר אמרו כי הם סומכים על העובדות שמוסרים אותם משפיענים יותר מאשר הם סומכים על כלי התקשורת מהדור הקודם. אנשים כבר לא מאמינים לכלי התקשורת המסורתיים מכיוון שהערוצים האלה כבר לא משרתים את מטרתם. במקום לספק מידע ופרשנות אמינים, הם משרתים את אילי ההון שהם בבעלותם או את המפלגה שבה הם מצווים לתמוך. היבט נוסף של התופעה הוא שאנשים מחפשים קשר אישי יותר. הם מבקשים לא רק לקלוט מידע, אלא גם לתקשר עם הפרשן, כדי להיות מסוגלים להגיב ולקבל משוב.
עם זאת, בסופו של דבר, אני חושב שהכול קשור לרייטינג, כולל הקשר עם משפיעני התקשורת החברתית. אני לא חושב שהקשר למשפיענים באמת יכול לעזור לאנשים להבין את העולם שבו אנחנו חיים. באשר אליי, יש לי טלוויזיה ואני מחובר לאינטרנט, אבל אני כמעט ולא עוקב אחרי החדשות. אני יודע מה קורה בעולם בקווים כלליים, ויש לי כמה אנליסטים שאני עוקב אחרי פרשנותם מפעם לפעם כבר שנים רבות, אבל לא מעבר לזה.
עם השנים הגעתי למסקנה שמעקב אחר החדשות, או אחר פרשן זה או אחר, לא ישנה דבר ולא ישפר את הבנתי בדברים. היום אני מבין שהעולם שלנו לא תלוי בדבריו של פוליטיקאי זה או אחר, אלא באיכות הקשרים בין אנשים. על ידי פנייה לחיבור או מאידך לניכור, אנחנו קובעים את גורלנו הרבה יותר מאשר על ידי קביעות של מקבלי החלטות.
במקום לנסות להבין עולם כאוטי, אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד על הקשרים בינינו, מכיוון שדווקא הניתוק שלנו זה מזה הוא זה שגורם לכל הכאוס בעולם של היום. אנחנו צריכים להבין שהעולם לא יראה הגיוני עד שנארגן מחדש את יחסים הרמוניים בין כל בני האדם, שיהיה אכפת להם מזה ויעזרו זה לזה. בעולם כזה, לא ננסה להבין את החיים, אנחנו פשוט נהנה מהם.
