פרשתנו נפתחת במילים "אם בחוקותי תלכו" (ויקרא, כ"ו, ג'). על פסוק זה מביא המדרש (ויקרא רבה, פרשת בחוקותי, פרשה ל"ה) את הנהגתו של דוד המלך ע"ה.

דוד המלך אומר בתהילים (קי"ט, נ"ט) "חישבתי דרכיי, ואשיבה רגליי אל עדותיך". באור הדברים: דוד המלך אמר: ריבונו של עולם, בכל יום הייתי מחשב ואומר, אלך למקום פלוני ולבית דירה פלוני, אך רגליי הביאוני לבית המדרש. "ואשיבה רגליי אל עדותיך", רגליי שבו אל העיסוק בתורה, הקרויה "עדות".

כיצד ייתכן שהדבר חזר ונשנה מידי יום? דוד המלך מתכנן לצאת למקום מסוים ולפתע הוא מוצא את עצמו בבית המדרש. פעם אחת ניחא, אך בכל יום?

הסביר האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא ('לקט אמרי קודש', חלק ב', פרשת בחוקותי, עמ' צ"ט) בדרך הדרוש, כי התורה דורשת מהאדם כי בכל ימיו ילך בדרכי ה' ויקיים את מצוותיו. ואומנם, בשעה שאדם עוסק במצווה או לומד תורה, הרי הוא הולך בדרכי ה'. אך בשעה שהוא הולך לעסקיו ולענייניו, איך ילך בדרכי ה'?

זהו שאצר דוד המלך, ריבונו של עולם, בכל יום, גם כשעסקתי בעניינים שאינם רוחניים, מצאתי את עצמי בבית המדרש. הבנתי, כי אם האדם מייחד את מעשיו שיהיו לרצון הבורא, הרי הוא עובד אותו בכל מקום, כפי שאכן מדריך ה'שולחן ערוך' באריכות (אורח חיים, סימן רל"א).

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ט, אייר תשע"ג, עמ' 213.