עורכת אחראית: אתי בן עמי סויסה
רחל בן זאב
החברה הישראלית עוסקת בתופעת ההדרה של נשים מהמרחב הציבורי, הגדרת הבעיה
כ"הדרת נשים" היא הגדרה של גברים. עבור נשים הסוגיה היא שונה.
נשים מוטרדות מאי השוויון בין נשים לגברים המקבל לגיטימציה הולכת וגדלה על ידי הממסד, והן מוטרדות מהרצון של חלק מהגברים לשלוט במרחב הציבורי ולהשתלט עליו על ידי החזרתן למרחב הפרטי בביתן.
אני מברכת על הפסיקה התקדימית של בית המשפט. לא יתכן שחוקים שחוקקו לא יאכפו. אנחנו במו ידינו ובחוסר המעש שלנו גורמים לקיצוניים לתת את הטון ולעשות ככל העולה על רוחם.
העירייה והעומד בראשה מסתתרים מאחורי הטענות האוויליות שהמצב נפיץ ומורכב ושלא ניתן לאכוף את החוק ולהתמודד עם סוגיה מורכבת שכזו.
ואני שואלת מתי בבית שמש נתקלנו בתופעות כאלה? בית שמש על כל תושביה נחשבה כעיר סובלנית מכבדת ומכילה.
לתופעות של הדרת נשים נחשפנו בשנים האחרונות לאחר שהגיעה לעירנו אוכלוסייה חרדית ואינני חלילה עושה הכללות, אך יש קומץ ואולי לא כל כך קומץ קנאי וחשוך שהחליט לעשות בבית שמש ככל העולה על רוחו ואין פוצה פה.
לי נמאס לגלות הבנה ולהתחשב, אני כפרט רוצה ליהנות במרחב הציבורי ובכל מקום מבלי שיצרו את צעדי.
לדעתי, הפסיקה לא תגרום לעירייה והעומד בראשה להתנהל אחרת. כה אמר קוהלת: "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש."
מתי גרינפלד
כאדם חרדי, אומר באומץ, כי אני בפירוש נגד אותם שלטים הדורשים / מבקשים מנשים להתלבש בצניעות. חזקה עליי, כי כל אדם מכבד את זולתו, כערך עליון. אני מאמין שאישה נורמטיבית המבקרת במקומות חרדיים, מכבדת את רגשותיהם ואינה מתלבשת בצורה פרובוקטיבית. בשל כך אין צורך באותם שלטים שנועדו להזכיר לעובר האורח/ת איפה הוא נמצא.
מקומם של שלטים נפקד מרחובות בני ברק או ירושלים. הם נמצאים רק בשכונות מאה שערים אצל פלג קיצוני של העדה החרדית, שרק מי שלא מכיר את פלגי המגזר החרדי כורך את המיינסטרים החרדי הרחב עם אותו זרם קיצוני.
רוב רובו של הציבור החרדי בארץ בכלל ובבית שמש בפרט, סולד מאותו קומץ סהרורי, שהתנחל גם כאן בבית שמש. רובנו סבורים שמעשים גורמים לחילול שם שמים נורא, ולהשנאת כלל המגזר החרדי בעיני החילונים.
לצערי, כמו שאצל החרדים ישנם קיצוניים, הרי שגם אצל החילוניים יש קיצוניים משלהם. הללו יעלו בכוונה על אוטובוסים המיועדים לחרדים, יערכו תפילות המוניות בכותל תוך ביזוי המסורת, וכמובן יעתרו לבית המשפט בשם הצדק להוריד את השלטים הללו. אל הגורמים הללו שהם בשולי החברה החילונית מצטרפים גם "אוהבי" החרדים, הלא הם הרפורמים שהגישו את העתירה דנן לבית המשפט.
בפסק הדין טוען השופט גדעוני כי "הימנעות בעלי הסמכות מלפעול להסירו, עלולה ליצור רושם כי השלט האמור הוא על דעתם. הציפייה עלולה, בנסיבות מסוימות, לעודד או לסייע ביצירת אווירה ואקלים חברתי שבהם מתפרש השלט כמחייב ציות, ואף להביא לפעולות אכיפה בפועל של האמור בשלט, לעתים בדרך של אלימות".
אין ספק, שהשופט גדעוני שבוי אף הוא באותו קונספט חילוני הרואה את החרדים כולם כ"זורקי אבנים ושורפי פחים" הוא חושש מאלימות שהשלט מעודד, כלשונו, ומשאין כתובת את מי להאשים הרי האחריות נופלת על העירייה שבתחומה השלט הפוגעני. לדבריו "הגורמים המוסמכים מפקירים את התובעות ואת ציבור הנשים, מאפשרים את הפגיעה המתמשכת בזכויותיהן – וכי הם נכונים לאפשר מציאות שבה חלקים מהעיר אינם כפופים לשלטון החוק".
צר לי על השופט גדעוני שנגרר למלכודת שטמנו לו אותם קיצוניים מן המחנה החילוני. באווירה השלטת כיום בתקשורת נוח תמיד להאשים את ה'עירייה החרדית' כאחראית על הכאוס ברחובות. האמת היא שהעירייה כלל אינה נושאת באחריות. האחריות על שלטים אלה היא של משטרת ישראל (שאגב, עסוקה בפרשיותיה שנגרמות בשל המתירנות החילונית בעניין הנשים וצניעות...) האחריות על המרחב הציבורי ועל תחושת הביטחון כמו גם אכיפת החוק היא בסמכותה של המשטרה ולא של העירייה. העירייה יכולה להטיל קנסות, אבל לא לפעול כשוטרת על המרחב הציבורי.
מוטב היה אם השופט הנכבד היה מורה למשטרה לפעול בנחישות להסרת השלטים, שכאמור מיותרים לגמרי, ולדחות את התביעה על הסף.
ראובן כהן
אני מאוד מבין את הפסיקה למרות שאינני מסכים עימה, אין מצב שכל אחד יהיה מי שלא יהיה יקום בבוקר ויתחיל לקשט את העיר בשלטים שונים, זה לגיטימי ומוצדק, אבל כפי שכתבתם, הפסיקה נוגעת לחלק החרדי של העיר) מזכיר משהו כמו גטו (בנימוק שהשלט פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אכן טענה עם טעם אבל לא הבנתי מה קשור שלט ברחוב חזון איש לחרותה של גב' המתגוררת בשיינפלד או ברמב"ש? הרי ברור לכולם ששלט כזה לא יתלה בשום מקום בעיר פרט לאותו מקום ואולי אצל עוד קבוצה דומה ברמה ב' וזה יקרה עם או בלי פסק בית המשפט, אז מה הרוויחו אותן נשים? כלום פרט לחילול ה' אהה כן וגם כמה גרושים ע"ח משלם המיסים . ועפ"י לא ממתפללי אותו בית כנסת שסביר להניח שמקבלים הנחה מקסימאלית כפי שהחוק קובע.
לגבי מה דעתי על החלטת בית המשפט? מי אני שאביע דעה על בית המשפט, רק שאלה קטנה מה עם כבודם וחירותם של מתפללי בית הכנסת?
ובכלל, ומה קשורה העירייה לסיפור שהיא נקנסה? הרי היא הסירה אותם יותר מפעם אחת והם נתלו 5 דקות לאחר מכן שוב, אז מה רוצים מהעירייה?
מסקנה, כל ההליך היה רק למטרה אחת לנגח לנגח ולנגח, ואכן הן הצליחו.
דניאל גולדמן
אין שום סיבה שכל אדם לא ירגיש בנוח להסתובב במקום מגוריו ובתחושה נוחה. עקרון זה חשוב כדי ליצור חיים משותפים בכל עיר ועיר. ולמען הסר הספק, זה כולל להסתובב לא רק ברחוב שאני גר או בשכונת ביתי אלא בכל מקום בעיר. הרי מעבר לנימוס הבסיסי עלינו רק להסתכל במקורות ובמורשת היהודית כדי למצוא ולהבין את ערך הכנסת אורחים כערך שקיבלנו מאברהם אבינו בעצמו. יצירת חומות, אמיתיים ווירטואליים הינם דרך לניכור ויצירת מתח וחשדנות בין אדם לשכנו.
אין זה אומר, וברור בעיר כמו בית שמש, שכל אחד חייב לנהוג בדיוק באותה צורה. כל אחד נורמות תרבותיות משלו, אם מכוח ההלכה היהודית או ממנהג אבותיו, וגם כאן יש קשת רחבה של התנהגויות מקובלות. כמו שאנחנו חייבים ליישם את ערך הכנסת האורחים, עלינו להיזהר מכל כפיית נורמות של עצמינו על האחר.
לכאורה יש ניגוד בין שני הערכים. מושג הצניעות הוא עניין שיש לו משמעות שונה בחברה החרדית, הדתית והחילונית, ובעצם גם פנימה אל תוך כל אחד מהמגזרים האלו יש ספקטרום. מנהגי חסידות גור יהיו שונים מחסידי תולדות אהרון, וחרדי מעדות המזרח ינהג במנהג שונה מחרדי ליטאי. גם בתוך העולם של הציונות הדתית יש רצף בעניין וכמובן בחברה החילונית, גם אם לא ע"י ההלכה של שולחן הערוך יש נורמות של התנהגות המתאימות לחברה הכללית.
מי שאמון על יצירת אווירה נוחה לכלל הצבורים זו הנהגת העיר. מרמת ראש העיר, חברי מועצה השונים דרך מנהיגי קהילות ורבנים. מלמעלה למטה עדיף היה שכל אחד כלפי הציבור שלו היה דואג ליצירת סובלנות כלפי השונה בעניין זה. הרב החרדי יכול בהחלט ליצור אווירה של קבלת האחר אם רק רוצה בכך, ואין כל פסול הלכתי בעניין. הבחירה להתבדלות דרך חומות היא בחירה לכל דבר. אבל יש הרבה מקומות שצבורים שונים של חרדים ושאינם חרדים מסתדרים מבלי שכל צד צריך לפנות להתערבות חיצונית. מצד שני הייתי מצפה שמנהיגים של צבורים שאינם חרדים היו מפתחים רגישות כלפי אחיהם החרדיים.
אין לי ספק, שברמת הרוב המוחלט של התושבים יש רצון לחיי שכנות כאשר כל אחד מצליח :"לשרוד" את האחר, גם אם זה לא לרוחו.
ועכשיו לעניין השלטים. בית המשפט החליט שהשלטים הם פוגעים ואינם חוקיים. על העיר לציית לבית המשפט ולהוריד אותם. אם זה אומר להפעיל את המשטרה, אז ברור שכך חייבים לעשות. מי שמתיימר להנהיג את העיר, חייב באמת להנהיג השלטת שלטון חוק.
מצד השני, אין לי שום ספק, שיש נכונות של חלק גדול ממנהיגי הקהילות למצוא דרך מוסכמת לפתרון העניין הספציפי. למה אי אפשר להנהיג שבכל שכונה יתלה שלט שמקבל כל אורח לשכונה בסבר פנים יפות, יחד עם בקשה לקחת בחשבון רגישות תושבי אותה שכונה. אין שום צורך להטיף, וברור לכל אחד מה גבולות הטעם הטוב של השני. ברור לי ש-99% מהאנשים ימצאו את דרך המלך להמשיך להסתובב בכל מקום ובצורה נכונה, מבלי לפגוע ברגשות התושבים, כמו שברור שאחרי שעה מסוימת בלילה לא עושים רעש מיותר בשכונה.
ל-1% שירצו להכעיס את תושבי שכונה זה או אחר, עדיף היה אם כל שכונה, על מנהיגיה ימצאו את הדרך להכיל את ההפרעה להפוך את זה לחיכוך. בסופו של דבר רק ע"י כבוד הדדי יהיה אפשר לקיים עיר משותפת לכולם לאורך זמן.
עו"ד רינה הולנדר
בית שמש שוב מוצאת עצמה בכותרות. ושוב, כבעבר, בשל הדרת נשים מהמרחב הציבורי. לפני שבועיים התיחסתי לנושא העלמת הנשים מהמרחב הציבורי, בהקשר לנשים בעמדות מפתח אשר עזבו את תפקידן או הועזבו ממנו. השבוע, אנחנו מוצאים עצמינו מתיחסים לנושא זה שוב, בשל פסק הדין התקדימי בנושא שלטי הצניעות.
נראה לי כי קברניטי העיר אינם מבינים כלל את הפגיעה העמוקה שחשות נשים נוכח העלמתן הטוטלית מהמרחב הציבורי בכלל, ושלטים מעליבים המורים להן כיצד להתלבש ואיפה ללכת בפרט. אנחנו שומעים שוב ושוב, כי על הציבור להבין את רגשות אותם אנשים חרדים אשר השקפת עולמם פשוט אינה מאפשרת להם לראות אשה לא צנועה, או אפילו אשה צנועה ביוצאם מבית הכנסת. אנחנו חיים בחברה רב מגזרית ורב תרבותית, ועלינו לכבד כל אחד את דעותיו של חברו. אך זאת- בצורה הדדית. כשם שישנם גברים אשר מראה אשה לא צנועה פוגע בהם, כך ישנן נשים רבות מאד (ואף גברים) אשר מראה השלטים האלו פוגע בהם פגיעה קשה. מדוע כל כך קל לעיריה ולראשיה להבין את רגשות האדם החרדי הנפגע מאשה לא צנועה ורצונותיו, והיא איננה מגלה אף קורטוב של אמפתיה כלפי אלו אשר באותה מידה נפגעים מהשלטים?
השלטים מסמלים משהוא עמוק יותר. תביעה זו איננה "רק" על שלטי צניעות. תביעה זו הינה אמירה של נשים לפיה הן לא מסכימות להיעלם מהמרחב הציבורי. נשים זכאיות רשאיות וחייבות להיות נוכחות בכל מקום. עצם העובדה שאני נאלצת לכתוב זאת, כבר מעיד על בעיה חמורה בעירנו. זה צריך להיות דבר מובן מאליו ולא משהו שצריך בכלל להיאמר.
פן נוסף של סוגית שלטי הצניעות, הוא המסר הבעייתי שהעירייה שולחת לפורעי חוק. הצבת שילוט מכל סוג, איננה חוקית מבלי שקיבלה רשיון מהעירייה. כך גם בניה ללא קבלת היתרים, וכך גם השחתת רכוש ציבורי וכך עוד שורה ארוכה של פעולות שליליות המתרחשות בעיר מדי יום ביומו. עיריית בית שמש איננה עושה מאמץ לאכוף את החוק בתחומים רבים. הדבר בולט בתחום הבניה הלא חוקית וכךבנושא רישוי השלטים. יצויין, כי בעיריית בני ברק כל פשקוויל שנתלה מחוייב באגרה, ובמידה ולא שולמה אגרה- הוא מושחת ונזרק על ידי פקחים. אין כל סיבה לכך שהעירייה איננה עושה כל מאמץ לאכוף את החוק. וכאשר קיימת הפקרות בתחום האכיפה, אותם בריונים הכופים רצונם על נשים ואנשים אחרים, מרגישים חופשיים לתלות שלטי צניעות ושלטים אחרים בכל מקום בו לבם חפץ.
תגובת העירייה לפסק הדין- בעייתית ביותר.
כשהעירייה מצהירה מעל כל במה ובתקשורת שהיא לא מסוגלת להתמודד עם תולי השלטים וחוששת מאלימות- היא מעצימה את אותם פורעי חוק, והצהרת העיריה הופכת לנבואה שמגשימה את עצמה. העירייה כאילו קוראת לאותם פורעים- בואו, תעשו מהומות כדי שנעמוד חסרי אונים ונוכיח שצדקנו. אז מבירור שערכו התובעות עם משטרת ישראל, נמסר להן כי המשטרה ערוכה להגן על כל פקח אשר יבוא לאכוף את החוק ולהוריד את שלטי הצניעות.
