עברנו ברוך ה' את הימים הנוראים - חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים שעבר בתפילות ובקדושה מיוחדת. עוברים אנו מימי הדין "אל נורא עלילה" לסוכה וללולב .מ"ה' הוא האלוקים" לשמחת החג ולשמחת בית השואבה. מהפיוט המרטיט והמרגש על חיי האדם ולאן צריך להגיע "לך אלי תשוקתי... יביאוני לגן עדנך ושם תהא מנוחתי" ל"לך ידיי לך רגליי". מהשתפכות לפני יום הדין מיד במעבר חד ל"ושמחת בחגיך".
והשאלה היא, האם המעבר מימי הדין הנשגבים לימי שמחה אינו חד מדיי? האם לא היינו צריכים לימי הסתגלות מימי המשפט והחרדה לימי שמחה? יתרה מזו, עדיין אנו בימי השמחה וכמאמר חז"ל "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". והנה, ביום האחרון של סוכות, חוזרים אנו שוב ליום הדין בחרדת קודש. שוב יום הדין ומזהירים אותנו שעדיין החתימה מתעכבת ופתאום הכול חוזר כמו אותו האדם שיוצא מהיכל בית המשפט, שומע שהוא זכאי ושמח שהכול מאחוריו; והנה מודיעים לו שיכול להיות שינוי בפסק הדין. שוב טלטלה קשה ושוב "ה' הוא האלוקים" ו"רחמנא אידכר לן" וכו'? ה'חתם סופר' סיפר לתלמידיו שזכה לעבור את ימי הדין – ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים - אך פתקיו נטרפו בהושענא רבא ואכן בכ"ה בתשרי נסתלק לבית עולמו.
הגמרא בבבא מציעא (דף פ"ה) מספרת לנו על ייסוריו של רבי הקדוש שהיה זועק ממכאוביו. קולו היה נשמע למרחוק ג' מילין והיה עובר בקולו את קולות שומרי הסוסים. עד כדי כך סבל נוראי וזעקות שבר. וכל כך למה? הייסורים באו לו על מעשה שהיה, כאשר הביאו עגל לשחיטה ברח העגל והסתתר תחת מעילו של רבי כדי לברוח מאימת השחיטה. אמר רבי לעגל "לך לשחיטה כי לכך נוצרת". אמרו ברקיע הואיל ורבי לא ריחם עליו - יבוא לו ייסורים. ולכאורה הרי צדק רבי, סוף בהמה לשחיטה. מה לא היה תקין שנתבע על כך בשמיים?
אמר ר' יצחק בלאזר זצ"ל חידוש עצום. נכון הדבר שסוף בהמה לשחיטה כי לכך נוצרה, אולם כאשר הבהמה באה לחסות תחת כנפיך אתה המגן עבורה. היא דורשת רחמיך, בחרה בשביל זה לנטות מקו השחיטה ובחרה בדרך של הסתתרות תחת כנפיו של רבי. מן הדין היה לרחם עליה. בהמה שרואה שאין לה שום דרך הצלה וכמשענת אחרונה באה לחסות תחת כנפיו של רבי, אסור לה להישחט, חייבים להצילה והיא צריכה לקבל חסות של רבי הקדוש. זו לא חומרא, אלא מעיקר הדין בהמה שזועקת חייבים להצילה ולרחם עליה. מי שלא עשה כן הרי הוא נידון בייסורים קשים ומרים.
ומה זה אומר עלינו? אפילו אם חלילה נגזרו דברים לא רצויים, נכנסים בחג הסוכות תחת כנפיו של בורא עולם ומבקשים את הגנתו, כמאמר הכתוב "כי יצפנני בסוכו". בטוחים אנו שהסוכה מגנה עלינו ומצילה אותנו. היא ההגנה הטובה מכל הגזירות הקשות ומכל המגפות.
תפילתנו לה' יתברך שיציל כל אחד ואחד מאיתנו ביום צרה ונזכה לשמחת החג האמתית אמן. חג שמח לכל בית ישראל.
