השבת נתחיל בקריאתו של חומש חדש - דברים - החמישי והאחרון. הוא נקרא גם 'משנה תורה' כי הוא חוזר על כל האירועים שקרו לעם ישראל.
על פי כללי הלוח, פרשת 'דברים' נקראת תמיד לפני תשעה באב ויש לה הפטרה קבועה - "חזון ישעיהו' - הפרק הפותח את ספר ישעיהו והפטרה שליישת ואחרונה בסדרת 'ג' דפורענתא' העוסקות בחורבן.
ליתר הדיוק יצוין, כי אומנם ספר דברים נקרא 'משנה תורה', אך למעשה הוא חוזר רק על קורות עם ישראל מאז יציאת מצרים. כל מה שקרה עד אז - לא מוזכר.
מכאן שניתן לחלק את חמשת חומשי תורה לשתי חטיבות: האחת של ספר 'בראשית' והשנייה של כל השאר. ל'כל השאר' הזה יש שתי התחלות - אחת בתחילת ספר 'שמות' והשנייה בספר 'דברים'.
ועכשיו לתופעה מעניינת הקשורה בהפטרות של ההתחלות הללו: ב'בראשית' (שמחת תורה) - קוראים את הפרק הראשון בספר יהושע, ספר ראשון של 'נביאים ראשונים'. בשמות (למנהג הספרדים) - קוראים את הפרק הראשון בספר ירימיהו; ובדברים כאמור - פרק ראשון בספר ישעיהו.
ירמיהו וישעיהו, כל אחד במובנו הוא כפי שיוסבר בהמשך, מהווה התחלה לאותה קבוצת ספרים שנקראת 'נביאים אחרונים'. לגבי ישיעיהו זה ברור, כי מבחינה כרונולוגית הוא קדם לירמיהו וליחזקאל.
לגבי ירמיהו, נכתב בגמרא בבא בתרא (יד:): "סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר".
נשאלת השאלה מדוע הוקדמו ירמיהו ויחזקאל לישעיהו, הרי הם חיו לפניו?
עונה הגמרא: "כיון דמלכים סופיה חורבנא, וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא".
תרגום: מלכים מסתיים בחורבן, ירמיהו כולו חורבן, יחזקאל מתחיל בחורבן ומסתיים בנחמה וישעיהו כולו נחמה. וסומכים חורבן לחורבן ונחמה לנחמה.
כלומר, מבחינת הרעיון שהוא מביע והאווירה שהוא משדר - ספר ירמיהו הוא הראשון לנביאם אחרונים.
מכאן מובן אפוא מדוע בפרשת שמות מפטירים בירמיהו ובדברים בישיעיהו ולא ההיפך. ספר שמות פותח בתקופה קשה - גלות, עבדות ומ"ט שערי טומאה - ולכן מפטירים בירמיהו שהוא כולו חורבן וזעם. ספר דברים לעומת זאת - עם ישראל אחרי המשברים שפקדו אותו במדבר, כלו מתי מדבר למות, קיבלו תורה, יצאו ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה ועומדים להיכנס לארץ ישראל - מציאות אחרת לגמרי, ולכן מפטירים בישעיהו שכולו נחמה.
