בחלקה האחרון של הפרשה מפורטים כל הקורבנות. מקורבנות התמיד שבכל יום, דרך השבתות וראשי החודשים ועד המועדים המיוחדים.
נכתב ב'זוהר הקדוש' (על הפרשה, דף רנ"ב, עמ' ב'), כי בדרך כלל מכנה התורה את ייעוד הקורבנות לה': "עולה לה'", אשה לה'", "קורבן לה'", אך שונה הוא קורבן התמיד, שעליו נאמר "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי" (במדבר, כ"ח, ב').
ספר 'אור הנפש' (חלק ב', עמ' שכ"ח) מבאר, כי מאחר שקורבן התמיד מוקרב תמיד, בכל יום, בוקר וערב, עלולה הקרבתו להיעשות כדבר שבשגרה, ללא התפעלות וללא דבקות שצריכות ללוות את עבודת ה', כי על ידי העבודה התמידית פעמיים ביום, נחלשות ההתרגשות וההתלהבות עד כדי אדישות. לא כן בשאר הקרבנות, שאינם צדירים ומזדמנים רק לפעמים, מתחדש בהם רגש ההתלהבות וההתפעלות מרומם הנפש.
לכן נזקקה התורה להדגיש "לחמי לאשי" ו"להריב לי" - אין לשכוח כי קיום מצווה אינו מעשה שגרתי, אלא הכול נעשה בשביל הקדוש ברוך הוא.
זאת עלינו ללמוד מקורבן התמיד, להתאמץ ולהשתדל שבכל משימותינו ובקיום המצוות והמעשים הטובים תלווה אותנו קריאתו של הקדוש ברוך הוא "להקריב לי", שלא יפסיד כוונתו, שירגיש ויזכור מי הוא הגוזר על כל המצוות, שלעולם לא ישכח את המשלח. בל יהא כאותם המרכזים מחשבתם במעשה שליחותם של עבודה ומצוות, עד שמרוב ההרגל שוכחים לפעמים את המשלח ואת המצווה. עלינו להתאמץ בתחבולות המוסר לרענן המחשבה ולהחיות הלב ולהתקרב אל ה' יתברך בכל פעולותינו ובכל מעשינו הטובים.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ט, תמוז תשע"ב, עמ' 205.
