באחת מנבואות בלעם שמופיעות בפרשת כתוב "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה'" (במדבר, כ"ד, ו').

במסכת ברכות (דף ט"ו, עמוד ב'), אומר רבי חמא בר רבי חנינא: מדוע סמך בלעם את שתי ההשוואות של עם ישראל לנחלים ולאוהלים זה לזה? לומר לך, כי כשם שהנחלים מעלים מטומאתו את הטמא הטובל בהם ומטהרים אותו, כך אהלי התורה, בתי המדרשות, מטהרים את האדם ומטים את דינו מכף חובה לכף זכות.

כידוע, בכל מקום שבו מתגבר כוח הקדושה, מתעצם כנגדו כוח היצר הרע. כשם שאדם יכול לתקן בפיו, בלימוד תורה ובתפילה ולזכות לעולמות נצחיים, כך יכול הוא גם לקלקל בפיו, בידורי לשון הרע, ליצנות, הונאת הזולת ועוד.

לכוח הדיבור יש עוצמה שאין כדוגמתה בפעולות אנושיות אחרות, מפני שהאדם מוגל בכמות המעשים שהוא מסוגל לעשות, אך בדיבור שוטף יכול הוא להקיף עולם ומלואו. אם לטוב - מה טוב; אך אם לאו - כמה חבל. במשט בודד יכול אדם לשקר, לרמות, להכפיש, לעורר תגובות הרסניות המשפיעות לרעה על אחרים, להרוס ולקלקל כמעט בלי גבול.

נמצא אפוא, שבכוח הדיבור שניחן בו האדם, מכריע הוא את כפות המאזניים, לטובה וחלילה להיפך.

תקנתו של הנכשל בדיבור בלתי ראוי, היא להיכנס לאוהלי תורה ולהרבות בלימוד תורה. שתי מעלות בדבר: הזכויות שיתקבצו יכריעו את כף דינו לטובה. ועוד: על ידי לימוד התורה הקדושה, ילמד הוא לשמור את פיו ודיברו יהיה אציל וטהור.

אוהלי התורה מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות, כשם שמעלים הנחלים את האדם מטומאה לטהרה.

על פי פירושו של ה'חפץ חיים' על התורה.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ט, תמוז תשע"ב, עמ' 125-126.