שוב בני ישראל מתלוננים ושוב עונש. הפעם משלח בהם ה' את הנחשים.

"וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם, וימת עם רב מישראל. ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך. התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש. ויתפלל משה בעד העם. ויאמר ה' אל משה. עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישמהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי" (במדבר, כ"א, ו'-ט').

אמרו חז"ל (ראש השנה, ג', ח'): "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים - היו מתרפאים, ואם לאו - היו נימוקים".

על פשר ההוראה למוכשי הנחש להביט בנחש הנחושת כותב הרמב"ן: "והנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס... ידוע מדרכי הרפואות, שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם אותם או בראות דמותם, עד כי נשוכי הכלב השוטה, וכן שאר הבהמות השוטות, אם יביטו במים ייראה להם שם בבואת הכלב או המזיק וימותו, כמו שכתוב בספרי הרפואות ומוזכר בגמרא במסכת יומא. וכן ישמרו אותם הרופאים מהזכיר בפניהם שם הנושך, שלא יזכרו אותם כלל כי נפשם תדבק במחשבה ההיא ולא תיפרד ממנה כלל עד שתמית אותם... וזה אמת הוא בפלאי כוחות הנפש". ההוראה למוכשים להביט בנחש הנחושת, היתה אפוא מנוגדת לדרכי הרפואה הטבעיים.

מדוע אפוא, הורם הקדוש ברוך הוא לעשות כן?

מסביר הרמב"ן: "להוידעם כי השם ממית ומחיה".

ועל זו הדרך כתב הר"ן בדרשותיו (דרוש ו'): "ויפה אמר הרמב"ן... ציווה להם להביט אל צורת הנחש, להראות להם כי כל עניינם בידי שמיים, ואינם נמסרים לדרכי הטבע ולא למקרה כלל" כדי ללמדםכי "בקיום כל התורה לא נירא מהסיבות הממיתות, גם כי יהיו חזקות". כלומר, ידיעה חשובה הומחשה לישראל, שההולך בדרכי התורה לא יירא ליבו מפגעי הטבע.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך י', תמוז תשס"ח, עמ' 22-23.