אנורקסיה נרבוזה היא מחלה שעלולה להיות מסכנת חיים ומאופיינת ברצון פתולוגי קיצוני להפחית במשקל ובהתעסקות כפייתית באכילה ובדימוי הגוף.  בעבר, נהוג היה לקטלג אותה כמחלה שמקורה נפשי ועם נטייה גנטית. אולם מחקרים עדכניים מעידים, כי ייתכן שישנם גם גורמים פיזיים ומטאבוליים שתורמים להתפתחות המחלה אצל אנשים מסוימים דווקא ולא אצל אחרים.

קיימים שני תתי סוגים של אנורקסיה נרבוזה: האחד- אנורקסיה מגבילה, בה יגביל החולה את כמות הקלוריות הנאכלות על ידי אכילה מועטה מאוד; השנייה - האנורקסיה הבולימית, בה בנוסף להגבלת המזון, יחווה החולה אפיזודות זלילה והקאות לחילופין.

המחלה שכיחה במיוחד אצל נשים ובפרט בקרב נשים בגיל ההתבגרות או נשים צעירות. היא מתאפיינת בניסיון לשמור על משקל גוף נמוך במיוחד על ידי אכילה מועטה מאוד, פעילות גופנית מואצת מאוד או שילוב של שניהם יחד.

עם טיפול נכון, ניתן להביא לריפוי המחלה אצל כ-46 אחוז מהחולים, אולם מחלה שמתדרדרת עלולה להסתיים במוות, זאת בסיכוי של כחמישה אחוזים.

קריטריונים לזיהוי אנורקסיה

הראשון שבהם הוא ירידה דרסטית במשקל של מעל ל-15 אחוז ממשקל גוף תקין.

בנוסף, מתלווה לירידה הקיצונית במשקל פחד מעלייה חזרה, שמתבטא בשקילה תדירה ובהקפדה יתירה על כמות הקלוריות, הפחמימות והשומנים שצורכים, בשילוב עם פעילות גופנית משמעותית שתסייע לירידה נוספת במשקל.

מצב זה, שנמשך מעל לשלושה חודשים, עשוי להתבטא גם בנשירת שיער, ביובש בעור, בשבירת ציפורניים ובהפסקת המחזור אצל נשים.

אצל מרבית החולים, ניתן להבחין בעיסוק מוגזם באוכל ובטקסים סביבו: הוצאת המזון הלעוס מהפה, הכנת ארוחות לאחרים וסירוב לטעום מהן ורכישת מזון אובססיבית.

בשלב זה, עשויים לחוות גם דימוי גוף ירוד ומעוות, התופס את הגוף כשמן גם כשאינו שמן כלל, שמתבטא לעיתים בלבישת בגדים גדולים שיסתירו את הגוף, פחד אמתי מעלייה במשקל בעקבות אכילת משהו קטן והתחלה של התנהגות מסתירה: זריקת מזון לפח, הקאה לעיתים או כל התנהגות שתסתיר את כמות המזון שבאמת נאכלה.

אנורקסיה לא מטופלת יכולה להוביל למגוון תופעות בטווח הרחוק: בעיות במחזור ובעיות בכניסה להיריון, בעיות הורמונליות כגון פגיעה בבלוטת התריס, ירידה בחום הגוף הקבוע, פגיעה בצפיפות עצם, עצירויות ובעיות מעיים, לחץ דם נמוך, דופק נמוך, נשירת שיער, אנמיה, בעיות בלב כגון הפרעות בקצב הלב, דיכאון ומחשבות אובדניות.

כדי להבין איך יכולה המחלה להתדרדר למוות, חשוב להבין את שלושת שלבי הרעב:

הגוף מזהה מצב הרעבה כאשר לא אכלנו מעל ארבע שעות ברצף במהלך היום כשאנו פעילים. בלילה יודע הגוף שזה זמן צום.

בשלב הראשון ינצל הגוף את מאגרי הגליקוגן שבגוף. אלה אותן שרשראות גלוקוז ארוכות שנאגרות בכבד ובשרירים לזמני רעב קצרים. הן יספיקו לגוף למשך יממה ויופרשו ישירות למוח. הדלק של המוח הוא הגלוקוז ולכן יתעדף הגוף את תחזוקת המוח לכל אורך ההרעבה על פני תפקודים לא חיוניים בגוף. במקביל, ילמד הגוף להכין גלוקוז מחומרים אחרים בגוף: חלבונים שהוא תופס כלא חיוניים, דוגמת אלה שבשרירים, בעור ובשיער; ושומנים, אם מספקים לו כאלה. במצב כזה, מפרק הגוף את אותם החלבונים והשומנים ומייצר מהם גלוקוז.

בשלב השני, לאחר כשלושה שבועות ללא אספקת קלוריות תקינה, יעבור הגוף שינוי ואדפטציה - התאמה למצב החדש - ויאט את קצב חילוף החומרים של הגוף כדי לשמר את האנרגיה המועטה שהגוף מקבל. המשמעות של מצב זה, היא שאם קודם נזקקנו ל-1,500 קלוריות כדי לתחזק את הגוף במצב מנוחה - רק לצורך נשימה, פעילות הכליות, הלב והמוח, עכשיו אם נחזור לאכול כמו לפני ההרעבה, נעלה במשקל, כי הגוף למד להתייעל ולהוציא פחות קלוריות. בשלב זה, יעבור הגוף לדלק אחר למוח - גופי קיטון, כאשר הכבד יפרק שומנים לגופי קיטון, שינוצלו לאנרגיה וכדלק למוח. שלב זה יכול להימשך חודשים ואף שנים - תלוי במידת ההרעבה ובתפקוד הגוף ובשלב זה תהיה ירידה משמעותית במשקל ובמאגרי השומן. זה שלב שחווה רוב מי שירד במשקל לאחר דיאטות, שכאשר יחזור לאכול רגיל, יחווה עלייה במשקל מעבר למה שהיה בו קודם, שכן חילוף החומרים הואט והגוף למד לפעול יעיל יותר ועם פחות אוכל.

בשלב השלישי והקיצוני, יתרוקנו לחלוטין גם מאגרי השומן והגוף יצטרך לפרק גם חלבונים חיוניים כדי לתחזק את פעילות המוח והגוף, ואז יפרק את החלבונים שבלב, בכבד ובאיברים אחרים שבגוף ותיגרם קריסת מערכות ומוות. חולי אנורקסיה שמגיעים לשלב זה יאושפזו ותינתן להם אינפוזיה.

הטיפול באנורקסיה חשוב והוא כולל טיפול של דיאטנים וטיפול נפשי. חשוב לשים לב למחלה בשלבים הראשוניים כדי למנוע סבל ונזקים ארוכי טווח לחולה.