בפרשה מסופר על מקומו של שבט לו בחניות של בני ישראל במדבר. "והלוויים יחנו סביב למשכן העדות, ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל. ושמרו הלוויים את משמרת משכן העדות" (במדבר, א', נ"ג).
התורה מעריכה באופן מיוחד את שבט לוי על מסירותם המופלאה ודבקותם בה', כפי שמספרים חז"ל (במדבר רבה, פרשת במדבר, ה'): כמה היה שבטו של לוי מעולה מישראל, שישראל היו מהלכים לבושים סנדלים, אבל שבטו של לוי שהיו טוענים בכלי המשכן היו מהלכים יחפים". כלומר, כל ישראל הלכו בסנדלים ובני שבט לוי הלכו יחפים.
מה הסיבה לכך? איזו תועלת יש במה שילכו יחפים בעודם נושאים את כלי המשכן? אומנים הכהנים בבית המקדש הלכו יחפים כדי שלא תהיה חציצה בינם לבין רצפת העזרה (זבחים כ"ד.), אך הלוויים שנשאו את כלי המקדש בדרכי המדבר, מדוע לא נעלו סנדלים?
רבי אייזיק שר זצ"ל, מעל השערה מרתקת (לקט שיחות מוסר, חלק א', עמ' רפ"ט): מתוך שחשו הלוויים באחריות לכלי המשכן ולכבודם, והואיל וכל שיראל סמכו עליהם שימלאו את תפקידם כיאות, הם הלכו יחפים מחשש פן תיפסק רצועת הסנדל וייאלצו לזנוח את לי השמכן לכמה רגעים כדי לתקנה.
לאחריות זו חינכו הלוויים גם את ילדיהם מינקותם, כדי שיהיו שלמים וראויים לעבודת המשכן. במשך שלושים שנות חייו הראשונות השתוקק כל לוי להתחיל לעבוד במשכן, שהרי הלוויים התחילו לעבוד במשכן מגיל 30. פיכך, כבר מגיל חודש קרויים הלוויים בתורה "שומרי משמרת הקודש", לפי שחונכו לכך מגיל צעיר.
כך צריכה להיות המסירות ללא סייג לעבודת ה' וכך צריך להיות חינוך הבנים.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהותאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ז, אייר תשע"ו, עמ' 251.
