עורכת אחראית: אתי בן עמי-סויסה

ראובן כהן

כפי שציינתי בעבר ישנם לא מעט דברים שיש צורך לשנות ולטפל, וקברניטי העיר אכן עושים כל מאמץ לטובתנו.

אני כן חושב שיש לשים דגש על בעיה שקיימת, שאין שרותי רפואה כלל בעיר בין השעות 6-8 בבוקר היות וההסכם עם טר"מ שהם פתוחים עד 6 בבוקר, הקופות פותחות משעה 8. בזמנו כממונה על הבריאות ניסיתי לשנות את המהלך שנתקל בבעיות משפטיות אבל הייתה דרך, רק שנכנסנו לתקופת בחירות וסיימתי את תפקידי כממונה הבריאות, לאור ההודעות על קיצוצים נרחבים בתקציב, אני חושש שנושא זה ייגנז לנצח ולכן, אני פונה מכאן לידידי הרב ישראל סילברסטין, ממונה תיק הבריאות, שייקח את הנושא הזה כמשימה אישית למען כלל התושבים. אני מכיר אותו ואת מקצועיותו ומקווה שתהיה לו סייעתא דשמיא להצליח בכך.

רחל בן זאב

יש אין ספור נושאים המעסיקים אותי. נושא התרבות בוער כאש בעצמותי ולמה כוונתי?

התיאטרון הקהילתי שנסגר עוד בתקופת מר דניאל וקנין ומאז אף גורם לא הרים את הכפפה ולא היה כל ניסיון להקימו מחדש.

התיאטרון הקהילתי בבית שמש בשנים שפעל עשה חייל והופיע באין ספור מקומות. וכשמתנהל שיח בנושא הזה בין חברי נשמעת התגובה מה את מצפה שראש עיר חרדי ייתן יד להקמת תיאטרון קהילתי. היה ניסיון להקים תיאטרון יהודי על טהרת גברים בלבד אינני יודעת היכן הדברים עומדים.

לי אישית אין שום התנגדות שיפעל תיאטרון יהודי ולצידו תיאטרון איך נקרא לו "כללי".

הלב נחמץ אני משוכנעת שבבית שמש יש לא מעט כישרונות בתחום המשחק, ולא רק. אני מצפה שחברת המתנסים תרים את הכפפה ותנסה להקים מחדש את התיאטרון.

חוזקה של קהילה נמדד ביכולתה לתרום מעצמה וגם להיתרם.

דבר נוסף המעסיק אותי בין היתר הוא חוסר ההיצע האיכותי לפעילות למבוגרים.

תקוותי היא שקובעי המדיניות בניהול העיר בית שמש יתנו את הדעת בחשיבה מעמיקה כיצד להעשיר את חיי התושבים בעוד ועוד תרבות לנפש.

גם מסע של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן. צריך רק לעשות את הצעד.

דניאל גולדמן

התגלו לקראת אישור התקציב ל-2015 חילוקי דעות בבניית התקציב, הצורך בקיצוץ או התייעלות ועוד. עד לשעה זו (יום ה' בלילה), אני מבין שהנהלת העיר אישרה את התקציב, מבלי לבצע קיצוץ עמוק, אבל כולל גידול בתקציב. כמובן, יהיה קשה להגיב לעומק רק אחרי שהתקציב יונח על שולחנם של כל חברי המועצה אבל ברור שגרעון תופח מקרב אותנו לפשיטת רגל.

בדרך נראה ירידה ברמת השירותים, החיוניים וגם בתמיכות בפעילות תרבותית וחברתית. יותר מכל דבר אחר התנהלות זו תשפיע לרעה על כל תושבי העיר, חרדים וחילונים כאחד ובהחלט יגרום לאיכות החיים של תושבי העיר.

חשוב מאד להציף את עניין התקציב בעיר. יש נטייה לא להתמקד בזה אלא, בנושאים הגדולים (כמו היכל התרבות ועוד) אבל עבור רבים חוסר יכולת לפנות זבל, לתקן כבישים ועוד ישפיע על חיינו היומיומיים.

בשולי הדברים יש לציין את דו"ח מבקר המדינה מלפני כמה ימים שקובע ששנתיים לא קיימה העירייה ועדת הנחות (לגבי ארנונה וביטול חובות וכו'). הדבר תמוה, ולו בגלל כמות ההנחות שניתנו הלכה למעשה באותן תקופות.

זו דוגמא להתנהלות לא מקצועית ומסביר בפרקטיקה איך עירנו טסה במהירות לעבר פשיטת רגל כלכלית. אני פונה להנהגת העיר (הפוליטית והמקצועית) לעמוד בפני הציבור ולהסביר איך ינהלו את תקציב העיר בצורה אחראית ושקולה. לא נקבל קיצוצים לשירות בשלוות נפש, בטח כאשר התחושה בציבור היא שהתדרדרות העיר היא תוצאה ברורה של אסטרטגיה (או חוסר אסטרטגיה) ברורה.

עו"ד רינה הולנדר

אין זה סוד, והדבר אף קיבל פרסום נרחב השבוע, שהעיר עומדת על פי תהום מבחינה כלכלית. העיר בית שמש שקועה בחובות. התנהלות העירייה מזכירה לי התנהלות של משפחות חסרות אחריות, אשר חיות מעבר ליכולתם. זוכרים את התוכנית "משפחה חורגת" עם אלון גל? הוא סייע למשפחות אשר נקלעו לחובות עקב כך שהם חיו מעבר ליכולותיהם. הוציאו סכומים גדולים על אירוח, נופש ועוד הוצאות מיותרות אשר לא היה ביכולתם לממן משכרם החודשי. אלון גל היה מסייע למשפחות אלו לעשות שינוי תודעתי ושינוי בהתנהלות הפיננסית בכדי להביאם להגדלת ההכנסות וצמצום ההוצאות.

כך בפשטות קורה בעיריית בית שמש. בשנים האחרונות, העירייה נהגה בפזרנות מעבר ליכולתה. הגדילה הנחות בארנונה, אישרה נסיעות רבות של חברי המועצה לחו"ל, העסיקה עובדים בשכר מעבר לנדרש ועוד ועוד. כאשר הדבר קורה אצל זוגות ומשפחות, אפשר להסביר זאת בכך שאין להם הבנה פיננסית. אך כאשר הדבר קורה בעירייה- המעסיקה אנשי מקצוע- הדבר מעיד על בעיה עמוקה בהרבה.

ככל הנראה, העירייה איננה מתכוונת לפעול כמצופה במצב בו אדם נתון בחובות- על ידי צמצום ההוצאות, ולכן מי שישלם את מחיר ההתנהלות התקציבית הכושלת של העירייה יהיה שוב אנחנו, התושבים.  היום קראתי כי בשל ויכוחים בהנהלת העיר- התקציב כמעט ולא קוצץ, ובמקום זה העירייה מתכוונת להעלות את הארנונה, ולהשתמש בכספי היטלים שיגיעו מבניית שכונות חדשות. נטילת כספי היטלים לצורך הצריכה השוטפת, דומה למשפחה החיה מחסכונות בכדי לקנות אוכל. מי שחי מחסכונות יודע שיום אחד ייגמרו החסכונות והוא יישאר בלי מקור מחיה ובלי חסכון ליום סגריר.

בעיה נוספת המדאיגה מאד, היא העדר השקיפות, והעדר התקשורת- בין העירייה לתושבים, ובין חברי העירייה לבין עצמם. לתושבים אין מושג מה קורה במסדרונות העירייה. בהרבה מקומות בארץ ובעולם, נהוג לשתף את הציבור בתהליכים חשובים הקורים בעיר ואף להזמינו להביע עמדה.  בבית שמש יש תחושה שדברים קורים בחדרים סגורים – וגם אם בסופו של דבר יתקבלו החלטות הגיוניות, הרי שעצם הרגשת הניתוק גורמת לתושבים לאבד אמון במערכת. אין צורך להכביר מילים על העדר התקשורת בין חברי האופוזיציה לקואליציה, הדבר ידוע ומפורסם וגם זה מכביד על ההתנהלות בעיר. כמדומני, שאחד המכשולים להגיע לאיזון פיננסי הוא העדר התקשורת והשקיפות, שכן באופן אוטומטי מחצית מחברי המועצה מנוטרלים מהליך קבלת ההחלטות (שהרי גם אם יציעו הצעת ייעול, מתוקף הגעתה מפי חבר אופוזיציה- היא תידחה).

הצעתי היא כי העירייה תשתף יותר את הציבור ואת כל חברי המועצה בהליך קבלת ההחלטות. בחשיבה משותפת ניתן להגיע לפתרונות יצירתיים שלא יהיו מושפעים משיקולי פוליטיקה ואינטרסים, אלא יבואו מהציבור וישקפו את רצון הציבור. זה נשמע לכם מופרך אולי, אך כאמור- זה עובד במקומות רבים בעולם.