בפרשה מתואר מותם הטראגי של נדב ואביהוא בני אהרן והתגובה שנדרשה מאהרן ומיתר בניו.

"ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו: ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו, ולא תמותו, ועל כל העדה יקצוף. ואחיכם על בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'" (ויקרא, י', ו').

אבל כבד פקד את עם ישראל. שני בני אהרן, נדב ואביהוא, שהיו פרושים לה' וצדיקים גמורים, נספו בקודש הקודשים.

באותם רגעים קשים, מצווה משה את אחיו אהרן ואת אחייניו אלעזר ואיתמר: "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו... ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".

בשם רבי שלמה קלוגר מוסרים: חז"ל אמרו שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ולא זו בלבד, אלא שעליו לקבל בשמחה את הרעה. ובכל זאת יש הבדל בין הטבה לבין הרעה, כי כאשר באה טובה לאדם, כל מכיריו שמחים עמו; אך כאשר באה רעה לאדם, רק הוא צריך לקבל אותה בשמחה כאילו נעשתה לו טובה, אך אחרים יצטערו בצערו ועליהם לא חל החיוב: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות, ט', ה').

אמר איפוא משה: אהרן ובניו, ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו, כי עליכם לקבל בשמחה את הרעה; אך כל בית ישראל יבכו את השריפה ויצטערו על האסון הנורא.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך צ"ג, ניסן תשע"ה, עמ' 202.