בשעה שעמדו בני שיראל במיצר, המצרים מאחוריהם, הים לפניהם ומצידם המדבר שורץ החיות - צועק משה אל ה' שיושיע את ישראל, עד שאמר לו ה': "מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל וייסעו" (שמות, י"ד, ט"ו) - לא עת עתה להאריך בתפילה כשישראל נתונים בצרה. אמר משה לפניו: ומה אעשה? אמר לו: דבר אל בני ישראל וייסעו. בזכות האמונה שיאמינו בי אקרע להם את הים (סוטה ל"ז.). 

לא הייתה זו הפעם היחידה שמשה התחנן לפני ה' על הצלת עם ישראל. אנו מוצאים זאת בחטא העגל, לאחר פרשת המרגלים ובמקרים נוספים. מפתיע אפוא לגלות, כי בפעם הראשונה שבה ניתנה למשה רבנו הזדמנות לפעול להצלת עם ישראל, הוא סירב. בעה שנגלה אליו ה' בסנה הבוער ואמר לו: "ועתה לכה ואשלחה אל פרעה, והטצא את עמי בני ישראל ממצרים" (שמות, ג', י'), היה על משה רבנו להזדרז להוציא את בני ישראל מן הגלות המרה, אך הוא הגיב "מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא ת בני שראל ממצרים" (שם, שם, י"א) - איזו זכות יש לישראל שייעשה להם נס זה?

מה פשר הדבר?

הסביר האדמו"ר מטשורקוב, רבי נחום מרדכי זיע"א, בספרו 'דורש טוב' (שביעי של פסח, מאמר א'), כי יציאת מצרים הייתה בלא כל זכות של ישראל, וכאשר שלחו הקדוש ברוך הוא להוציאם ממצרים, שאלו משה אם יש להם שזכות שבגינה ייצאו ולא יימלטו מן השעבוד בחסד בלבד ולא בזכות. השיבו לו הקדוש ברוך הוא, כי שקועים הם במ"ט שערי טומאה ובמצבם הנוכחי אין להם זכות, ואף אין להמתין שתהיה להם עד זכות לפי שהם יוסיפו לשקוע בטומאה. אך כבר באותו מעמד הודיע הקדוש ברוך הוא: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהי על ההר הזה" (שם, שם, י"ב), מיד כשייצאו ממצרים ויאמינו בי, תהיה להם זכות להינצל.

מני אז עמד משה והתפלל לה' על ישראל, לאחר שכבר האמינו בה'.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך צ"ג, ניסן תשע"ה, עמ' 190.