בפרשה מופיע תיאור מפורט של קוד הלבוש בעבודות השונות במשכן. כך מתוארת הופעתו של הכהן הגדול "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח" (ויקרא, ו', ג').

הן ידוע, כי כל עבודות הכהנים בבית המקד שצריכות להיעשות בבגדי כהונה. אף על פי כן, מדגיש הפסוק באופן מיוחד, כי גם הכהן העוסק בהרמת דשן והנחתו ליד המזבח, ילבש בגדי כהונה.

רבנו בחיי לומד מכך יסוד חשוב בעבודת ה': "למדנו מזה שכל מי שמתקרב לקדוש ברוך הוא באחת מהעבודות, או מיש שמתעסק באחת ממצוותיה של תורה, שיהדר לפניו יתברך בעשותו אחת מכל מצוות ה', שישפיל כבוד עצמו לכבוד השם יתברך אפילו בעבודה קלה שבהן", כלומר, הן בגדיו של האדם מורים על חשיבותו ועל מעלתו. כאן ציוותה אותו התורה כי יתכבד וילבש את בגדי הכהונה, ובהם יעשה מלאכה הנראית קלה ופשוטה, מפני שלעולם עודת ה' חשובה ביותר ומרוממת, אף על פי שבעיני בשר ודם היא נראית פשוטה ונחותת מעלה.

בדרך דומה מסביר רבנו יונה, כי הכהן המפנה את הדשן, נצטווה ללבוש בגדי כהונה ולהתפאר בהם, כדי להראות כי מעלת האדם הגדולה היא עשיית רצון בוראו, ואין זה משנה כלל כיצד נראית עבודה זו בעיני הבריות.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרן ו', אדר ב' תשס"ח, עמ' 130.