בזמן שאנחנו בתחושה כבדה כתוצאה מהפיגועים האחרונים וממועקת ההפגנות, משתדלים כוחות הביטחון ומנהיגי העם להיערך לבאות. כבר שנים שירושלים מדממת ומיום הקמת המדינה מותקפים אנו בטרור נורא ולא נראה שנתעורר מחר לבוקר חדש.
הדרך הנכונה לדייק בהערכת המצב, היא להסתכל על עצמנו מנקודת מבט היסטורית - להרחיק לכת אלפי שנים מהיום עד בבל הקדומה שבה גדל אברהם אבינו.
אברהם התבונן בתרבות הבבלית דאז וראה לנגד עיניו איך מתפתחת היא בצעדים גסים, מתהווה לחברה עטופה בקליפה מתעבה של אדישות על הלב וריכוז מתגבר ב'אני'. עד אז חיה הציוויליזציה המסופוטמית בחמולות ידידותיות כמו עדרים ולהקות בעלי חיים. לפתע, גבר האגו האנושי ומשהו התחיל להשתנות לרעה במרקם היחסים. רוב הבבלים גלשו אומנם אל תוך המציאות החדשה מבלי להרגיש, אבל את אברהם הטריד השינוי מאוד. הוא נשם את האווירה העכורה בין האנשים ולא יכול היה להסכים איתה.
מתוך רצון חזק להבין מה קורה ולקבל הסתכלות רחבה לאן הכול נמשך, התגלתה לפניו תוכנית הבריאה והוא יצא למסע בין הבבלים שבו סיפר להם מה גילה: במין האדם טמון מלידה רצון אגואיסטי, יצר רע שגדל בקפיצות כל מספר דורות ויגיע לשיאו בעוד כמה אלפי שנים - בזמננו. היצר הזה יגרום לפילוג ולפירוד, יוליד מאבקים ומלחמות, טרור וצרות צרורות. כנגדו יהיה על החברה האנושית לעשות כל פעם פיצוי, תיקון הרצון – לכסות את האגואיזם באלטרואיזם ולעטוף את שנאת החינם באהבת הזולת עד שיכוסה כל היצר הרע ביצר הטוב.
רוב התגובות למילים התמימות של אברהם – 'אהבה', 'חיבור' ועוד - היו לועגות ומבזות. האגו גורם לאדם להגיב כך באופן טבעי ואין מה לעשות. אבל היו גם בבלים שהדפו בכוח את הזלזול מעליהם כי אמר להם ליבם כי זו האמת. הם אלה שהרכיבו את הגרעין שממנו תצמח היהדות.
משך קיומו של הגרעין הרוחני הזה מימי אברהם אבינו ועד תקופת משה רבנו היה מוקדש להכנה מלאת טלטלות וניסיונות שהסתיימה במדבר תחת הר סיני, בין היציאה ממצרים לכניסה לישראל. הלבבות הוכשרו לעבודת החיבור מעל האגו המפריד והגרעין הוכרז באופן רשמי כ'עם ישראל', אשר קיבל לידיו את תורת תיקון האגו - חוכמת הקבלה.
אבות אבותינו נכנסו לארץ המובטחת ועברו השנים. פעמים נצמדו לתורה, התגברו על היצר והגאווה ובנו בתי מקדש. פעמים התרחקו ממנה. היצר התגבר עליהם, הפריד וזרק אותם לגלות. בכל פעם שהקצין הפירוד, היכו אומות העולם באבותינו בלי רחמים, מתוך תחושה אינסטינקטיבית שאנחנו חייבים להם. זה נכון עד היום: העולם תלוי בתיקון בינינו כדי להיתקן בעצמם. עם ישראל ידע זאת בעבר, הוא שמע זאת מאברהם ושכח.
היום נשארו מהתורה בעיקר מנהגים חיצוניים ופנימיותה נשכחה. אבל התורה מיועדת לתיקון הלב ולהתאחדות מעל יצר הרע. "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול בתורה וכל עוד לא ניישם אותו, נמשיך להיקרע חברתית ובין הקרעים יתקפו האויבים.
חייבים אנו להילחם במפגעים בכוח, להקדים להרוג את מי שבא להרוג אותנו ועם זאת להבין שזה פתרון זמני. אם לא נתקן את היחסים בינינו, ימשיכו לקום עלינו נחילים של מחבלים וחס ושלום נצא לעוד גלות איומה. הבחירה בידינו.
