בפרשתנו שלוש המכות האחרונות מתוך 10. הראשונה היא מכת ארבה.

טרם התרחשותה נכתב: "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" (שמות, י', ב').

נשאלת השאלה, במה נתייחדה מכת הארבה מיתר המכות שעליה נאמר "למען תספר באוזני בנך ובן בנך"?

ה'כלי יקר' מסביר על פי דברי הראשונים (רבינו חננאל, מובא ברמב"ן), כי מאז שהעתיר משה אל ה' שיסור הארבה ממצרים "אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים. ואם ייפול בארץ ישראל וייכנס בגבול מצרים, אינו אוכל בגבל מצרים כלום וזה ידוע לכל".

כלומר, מאז סור מכת הארבה לאחר תפילת משה, אין הארבה מכה במצרים. בכך נתייחדה מכת הארבה מיתר המכות שלא הותירו רושם לאחר שסרו, אך הרושם של מכת הארבה נותר לדורות, "כי ברבות הימים ימצאו הדורות דבר חידוש, כי יבוא ארבה ולא יאכל כלום מיבול מצרים, ודאי ישאלו הבנים על נס זה ויצטרכו להשיב להם סיפור כל הקורות בארץ מצרים, ועל ידי זה יספרו בניסי מצרים ויכירו כו מלכותו יתברך"

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ט, שבט תש"ע, עמ' 82.