משה ואהרן עשו כציווי ה' והשליכו לפני פרעה ולפני עבדיו את המטה והא הפך לתנין. פרעה לא ממש התרגש. "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים, וישו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים" (שמות, ז', ט'-י"א).

זה המקום לציין כי ארץ מצרים של אז הייתה מרכז כוחות הטומאה. מכשפים היו בה לרוב וכשפים היו נפוצים בה עד שאפילו ילדי בית ספר ידעו להפוך מקל לתנין. אם כן, תמוה הדבר, מדוע כאשר שלח ה' את משה ואת אהרן אל פרעה, שהחשיב עצמו כאליל, כדי לשכנעו, שהאל האמתי והיחיד מצווה עליו להוציא את בני ישראל ממצרים - הורה להם ה' לבצע בפני פרעה הפיכת מקל לתנין כאות ליכולותיו של ה'?

רוח הדברים מתוארת במדרש 'רבה' (שמות, פרשה ט', אות ו'). באותה שעה לגלג עליהם פרעה וקרקר אחריהם כתרנגולת: האלה המופתים של אלוהיכם? וכי אינכם יודעים שכל אמצעי הכישוף ברשותי? מיד שלח והביא תינוקות מבית ספרם שיעשו גם הם את מטותם לתנינים וגם קרא לאשתו שתעשה כן.

יש אפוא להבין, מדוע ציוום הקדוש ברוך הוא לבצע בפני פרעה מופת שבעיניו אינו מראה על אמיתות ה'. אכן, אחרי כן בוצעו לעיני מופתים שהוא ונכשפיו השתוממו עליהם. כבר באותו מעמד בלע מטה אהרן את מטותם, ולאחר זמן נחתו על מצרים מכות אימתניות שאפילו המכשפים לא העלו בדימיונם. בכל זאת, בעוד מתכחש פרעה לה ' ומחציף פנים: "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות, ה', ב'), הורם הקדוש ברוך הוא לבצע מופת 'פשוט'. מדוע?

מכאן למדים אנו מהו 'ניסיון' שמציב ה' לאדם. הוא מניח לו אפשרות לטעות, ואם אינו מתבונן, הוא משתרש בטעות זו ונאחד בה לאורך כל הדרך, גם כאשר ברור לחלוטין כי הוא טועה. כך אירע לפרעה.

זה מכבר הודיעוהו אצטגניניו כי יום יבוא ומושיעם של ישראל יופיע. היה עליו אפוא להתעורר בה בעת שהופיעו לפניו משה ואהרן והודיעו: "אלוהי העברים נקרא עלינו" (שם, שם, ג'). זאת ועוד, אילואל היה אטום לב, היה מבחין כי כניסתם אליו הייתה מלווה בניסים ובמופתים. במדרש 'רבה' (שמות, פרשה ה', אות י"ד) מסופר, כי יום חג היה אז לפרעה ובארמונו נערך משתה גדול. אריות שהוצבו סביבו לא הניחו לאיש להיכנס (ע"פ ילקוט שמעוני קע"ו), ובכל זאת הופיעו לפניו משה ואהרן בעיצומה של החגיגה.

פרעה לא התעורר, כי לאחר שביצעו בפניו מופת שגם מכשפיו ידעו לבצע, נקבעה בלבו המחשבה שאין הם שליחי האל. כל תוספת מחשבה שיכולה הייתה לערער את הנחתו הראשונה, נדחתה על ידו בלא תשומת לב ראויה. 

כך היא הנהגת ה', לנסות את האדם באופןש אין השגחתו נראית בעליל, תוך מתן אפשרות לטועים לטעות ('אור יחזקאל', אמונה, עמ' רי"ז).

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ג, טבת תשע"ב, עמ' 219-220.