בכנס אקדמי שנערך באוניברסיטת חיפה, הוצג ספר חדש בשם 'האסלאם הוא הפתרון'. מחבר הספר הוא עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית בישראל, שהורשע בהשתייכות לארגון טרור וריצה מאסר בכלא הישראלי. אחד הפרופסורים באוניברסיטה הצהיר שהנוכחות בהרצאה היא בגדר חובה ודרש מהסטודנטים להשתתף באופן פעיל ב"דיון חשוב זה".

ההסבר הרשמי של האוניברסיטה היה שההרצאה היא אירוע אקדמי במלוא מובן המילה. למרות העובדה שהספר וההרצאה מציגים את המחבלים כקורבנות ואת כל הישראלים כמדכאים פוגעניים, הצהירה האוניברסיטה שזה תוכן כמו כל חומר קריאה אחר.

האם יכול היה להיות מצב הפוך? האם ניתן להזמין פעיל ציוני, שהורשע בטרור נגד פלשתינים, לנאום באוניברסיטת ביר זית ליד רמאללה? לעולם לא ובצדק. זה לא הגיוני להזמין אויב מושבע לדבר עם צעירים בארצך ולהשפיע על דעותיהם הגמישות והניתנות להשפעה.

בכל העולם קובעות אוניברסיטאות את סדר יומן בהתאם לזהות תורמיהן. כאשר התורמים העיקריים שלהם הם אנטי ישראלים, כמו שקורה באוניברסיטאות רבות בארצות הברית ובבריטניה, משקפות תוכניות הלימודים של בתי הספר דעה זו.

אבל בישראל, שבה מסובסדות האוניברסיטאות על ידי ממשלת ישראל, קידום אג'נדה אנטי ישראלית הוא דבר שאינו הגיוני בעליל. אני מבין שבדרך זו מנסים מוסדות אקדמיים אלה להראות לעולם שהם דמוקרטיים ומאפשרים הזדמנויות שוות לכולם, אבל אני לא חושב שזה דבר ראוי לאשר דוברים אנטי ישראלים.

אני בעד חופש הביטוי וחושב שלא צריך להיות דיכוי של שום אדם או דעה. עם זאת, צריכה האקדמיה להיות מקום שבו לומדים אנשים מיומנויות ומקצועות ולא מקום שבו עוברים הם שטיפת מוח.

אני לא אומר שקל ללמד היסטוריה, אזרחות, פילוסופיה וקורסים אחרים במדעי הרוח, אומנויות ליברליות ומדעי החברה מבלי לחשוף את הנטייה הפוליטית של האדם, אבל בהחלט צריכה זו להיות המטרה. המדיניות הרשמית של המדינה כלפי האוניברסיטאות (במיוחד אלה שבמימון המדינה) צריכה להיות א-פוליטית. פרופסורים ומרצים צריכים לשאוף לציית למדיניות זו. העובדה שהמרצים ותוכניות הלימודים כיום מוטים פוליטית, במקרים מסוימים אפילו באופן בוטה, פירושה שפוליטיזציה של קורס היא מגמה.

העולם שאנחנו רואים היום משקף את המתחים ואת השנאה שמחלחלים לתוך החברה. השאיפה לכפות את השקפתו של אדם ספציפי על החברה כולה התעצמה כל כך, שהרבה מתוכן הלימודים של היום הפך לפוליטי. בשל כך, גם דיונים שאינם פוליטיים הופכים כיום לוויכוחים סוערים ומלאי שנאה על שלטון ועל ממשל, כאשר כל צד מאמין שהצד השני טועה, שהשקפתו מהווה איום קיומי ויש להתייחס אליה ככזו.

כמשקל נגד למגמה זו, ישנו נושא אחד שצריך ללמד ללא כל מעצורים או הגבלות והוא חיבור ודאגה הדדית בין אנשים. אם ברצוננו לשרוד, אין לנו ברירה אלא ללמוד לדאוג זה לזה. זה השיעור החשוב ביותר שכולנו צריכים ללמוד. אם לא נהיה מאוחדים - לא נשרוד. אם נהיה מאוחדים - לא יהיו לנו אויבים. לדעתי, קורס בשם 'אחדות תחילה' צריך להיות קורס חובה בכל פקולטה, דיסציפלינה ומגמה באקדמיה.

מאוניברסיטת חיפה נמסר בתגובה: "מדובר בכנס אקדמי שדן בעמדותיו של מייסד התנועה האסלאמית בישראל עבדאללה נימר דרוויש, בעקבות ספר חדש המציג את עמדותיו. במקרה זה, עסקו הספר והכנס בעמדות של פייסנות ושותפות בין יהודים וערבים - מה שמעיד כי הטענות נגד הכנס הן פוליטיות. מטרתם של כנסים אקדמיים היא לדון בכל הנושאים הרלוונטיים לתחום הלימוד - במקרה זה לימודי המזרח התיכון - ולכן דיון במשנתו של מייסד התנועה האסלאמית בישראל הוא בעל חשיבות. כנסים אקדמיים הם חלק מפעילות שוטפת - כמו הרצאה או חומר קריאה. לכן, זכותו של כל מרצה לחייב את הסטודנטים להיות נוכחים כחלק מחובות הקורס".