בפרשתנו מסופר על כך שקם "מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות, א', ח').

במדרש 'תנחומא' (שמות, סימן ז'), מובא דעה מעניינת, שפרעה מלך על מצרים זה מכבר, אך לאחר מות יוסף אמרו לו רבי המלכה: הבה נצער אומה זו. אמר להם: עד עכשיו שרר בינינו שלום ומדוע נתאנה להם? הן בלי יוסף לא היינו שורדים. כיון שלא שמע להם, הורידו אותו מכיסא המלוכה. לאחר שלושה חודשים נכנע ואמר להם: כל מה שתאמרו - אשמע לכם. החזירו אותו לכיסא המלוכה. זהו שנאמר "ויקם מלך חדש", שהתחדשה מלכותו.

הפלא ופלא, באותם שלושה חודשים, מה התחדש לו שלא ידע לפני כן. איך נהפכה השקפת עולמו בקוטביות כה גדולה? קשה להאמין שהאיש שהיה מוכן לוותר על כס הממלכה הגדולה בעולם מתוך מניעים נאצלים שלא להציק לאומה שלווה, יחל לשחוט תוך זמן קצר מאה וחמישים תינוקות ליום... מה ארע לו בתשעה ימים אלה?

הסבא מנובהרדוק זצ"ל, בספרו 'מדרגת האדם' (עמ' רמ"א), משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש את דעת התורה על 'מנהיגים': "לפעמים נדמה לו כי הוא מנהיג את חבריו, אבל באמת הוא מנהיג רק כמו שהמה רוצים, אלא שאיננו יכול לראות זאת מפני שלא התלמד מעולם לכיר את עצמו. הרי לנו ראיה ברורה מפרעה... שאחר שהורידוהו שלושה חודשים הפך בדעתו והוציא את הגזרות הרעות.

הרי לנו, שהאדם המבקש כבוד לא יוכל בשום אופן לעמדו על דעתו, כי כאשר לוקחים ממנו את השררה מיד נעשה כפוף לצד השני. כיון שמביט רק על שולחן אחרים מה יאמר זה ומה ידבר זה, ורוצה לצאת ידי כל הדעות, אי אפשר לו שיהיה מחזיק האמת, כי אנה הרוח נושב שם ילך.

לכן, יכול אדם לדעת הרבה ולהכיר הרבה, אבל אם הוא קשור עם כבודו ורוצה שהעולם יכירו אותו לבלעל מעלה, הוא ייגרר אחרי הרוח, יפסח על כל הסעיפיפ ויעבוד לכל האלילים שימצא בסביבתו, יען כי אין לו תורה שמנהיגתו כאומן מסור במסירות נפש, ומצבו הוא כבור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה, כי באיזו סביבה שיבוא - כך יתנהג".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ה, טבת תשע"ג, עמ' 224-225.