יום השפה העברית שחל החודש, מציין בין היתר מאה וחמישים שנה להולדתו של חיים נחמן ביאליק, מי שיגדל להיות המשורר הלאומי ואחד מראשי הלוחמים על תחיית השפה העברית. ביאליק ראה בשפה העברית הרבה יותר מלשון מעשית לחיי היומיום, היא הייתה בעיניו נושאת הרוח של העם היהודי.
כמו רבים מאבות היישוב העברי המתחדש בישראל, היה ביאליק יוצא ישיבה ולכן קרוב היה ליהדות בצורה בלתי אמצעית, הכיר היטב את העברית והבין אותה בחוש. כאשר התבגר, נמשך הוא לשוב למקורות שהניח מאחוריו בצעירותו והלך לפגוש את הרב יהודה הלוי אשלג, המכונה 'בעל הסולם' על שם פירוש 'הסולם' שחיבר על ספר 'הזוהר'. השניים סיכמו ביניהם שביאליק יתחיל ללמוד בצורה סדורה את חוכמת הקבלה, אלא שביאליק, שסבל מאבנים בכליות, נסע לווינה לטיפול רפואי שהסתבך ולא חזר.
אם לא היה נפטר המשורר בווינה, אולי היה חוזר ארצה ושומע מפי המקובל את מה שליבו ניחש – העברית מקורה ברוח. זו לא שפה שצמחה כשאר השפות, מתוך התאגדות גיאוגרפית של אנשים שנזקקו לדרך מפותחת יותר מנהמות ותנועות ידיים כדי לתקשר ביניהם, להביע רעיונות ולתאר רגשות. העברית בנויה כולה על חוקי טבע עליונים והיא נובעת משני הכוחות שפועלים בעולם: כוח המשיכה וכוח הדחייה.
את כוח המשיכה מכיר כל ילד, הוא גלוי. כוח הדחייה נסתר יותר בעולם, אך גם הוא קיים. אם לא היה כוח דוחה בעולמנו, כל כדור שהיינו מקפיצים היה נשאר על הרצפה ואבן שהיינו מפילים מגובה הייתה נטמעת באדמה. ולא כך קורה - אנחנו רואים שברגע שנוגע חפץ בקרקע, מיד נדחה הוא מעט בחזרה למעלה.
הכוחות הפנימיים שפועלים בבני האנוש - הרגש והמחשבה - בנויים על כוח המשיכה, הנקרא גם רצון לקבל. הרצון הטבעי שלנו שואף למשוך לעצמו הכול ולקבל לתוכו כל מה שניתן. כוח הדחייה, שהוא הפוך מכוח הקבלה, מונע על ידי השאיפה למסור את מה שמגיע הלאה, לדחות את השפע לאחור כדי להידמות בזה לטבע ולכוח עליון שתכונתו נתינה.
את כוח הדחייה משיגים באמצעות אימון, בנתינה הדדית ובחיבור בין חברי קבוצת אנשים שמחליטה להשיג אותו. כמו שהחליטה קבוצת אברהם אבינו בבבל, כשסיפר להם על הכוחות הפועלים בעולם ועל השיטה שמצא להשתמש בהם נכון.
זו הסיבה שאפשר להתאגד ולתפקד בכל שפה כחברה אנושית פשוטה שסוחרת ומולידה את הדור הבא. אבל אם רוצים להשתמש בשפה שמתאימה לפעולה רוחנית בין נשמות – שנותנת גישה לחיבור פנימי בינינו, מספקת ידע על עבודת הדחייה, המשיכה, הריחוק וההתקרבות – אזי חייבים אנו להשתמש בשפה העברית.
עוד לפני שנפגש ביאליק עם בעל 'הסולם', כתב הוא על חוכמת הקבלה: "מאותה שעה שהקבלה נעשית לימוד לעם, כשהיא מתחילה להתפשט בקהל הרחב, מיד היא מתחילה להשתמש בלשון העברית וכל ספריה נכתבים עברית וכך היא המגמה תמיד ותדיר. כל שעה שיש שאיפה ורצון ליצור מזון רוחני בריא בשביל המון העם הרחב, יוצרים אותו בלשון העברית".
גם כאן ניחש ביאליק נכון, אבל הגישה נכונה לא רק לגבי 'המון העם', אלא כלפי תבל ומלואה. בסופו של דבר, כאשר נגלה את עומק השפה ונתקדם לחיבור הרוחני שהיא מביעה, ימצאו כל בני האדם וכל אומות העולם בתוכם רצון להשתמש בה.
