העשור האחרון מראה ירידה מתמשכת במוטיבציה של נערים בעלי פרופיל גבוה להתגייס לשירות קרבי ועלייה בנשירת לוחמים במהלך השירות. על פי נתונים שהוצגו לאחרונה במערכת הביטחון, אם לא יחול שינוי, רק 41 אחוז יתגייסו לצה"ל בשנת 2050, 6.3 אחוז ישרתו בשירות לאומי, ו-52.3 אחוז מבני ה-18 לא ישרתו בכלל.

רבים מהחיילים מסבירים את חוסר המוטיבציה בתחושה שאין להם גב. אין להם גב כי צה"ל כורע תחת הסכסוך המתמשך בין מפלגות הימין והשמאל, סכסוך שלא התחיל בעשור האחרון אלא התחיל בפרשת 'אלטלנה'. מיום הקמתה, מסוכסכת המדינה ומחולקת לשני מחנות בולטים שנמצאים במחלוקת תמידית ביניהם בפוליטיקה ובצבא, בחינוך ובכלכלה. לכן, העסק נידון מראש לאבדון.

הירידה במוטיבציה לשירות קרבי היא תוצר מתמשך של חלוקת האומה ולא סימן מדאיג לשבירת הרוח הציונית. רוח הציונות מעולם לא הייתה שלמה בינינו, אולי להרף עין בזמן התנועה הלאומית שהקים הרצל.

הרצל רצה לבנות בית בישראל, מקלט לכל היהודים. הוא ראה כמה שנואים היהודים על אומות העולם, הבין את הצורך הדוחק בבית לאומי ועשה כל שבכוחו להקים בית בישראל. הרצל היה משוכנע שהעסק יצליח, שיש כאן פיסת אדמה השייכת להיסטוריה של כולנו ואין לנו לאן לברוח. כך הסתייע בידי שמיים שחוזה המדינה ייזום את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ידבר בלהט על ישראל ויסחף את היהודים להקים מדינה.

אבל הציור הרוחני של הציונות נעדר משם. מהבימה בבאזל לא נשמעו קולות שאומרים כי על עם ישראל להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד. לב אחד - לא שניים, לא שלושה ולא עשרים וכמה מפלגות. לא הובהר שהאיחוד מעל המחלוקות הוא צו הכוח העליון, חוק הטבע הרוחני. עם כל היופי שבמעמד, לא באמת דובר על ציון במשמעה הרוחני, כמו שאמר הנביא ישעיהו "כי מציון תצא תורה", כלומר מיציאה מאהבה עצמית נצא לאהבת הזולת.

אם באותם זמנים כבר הייתה חוכמת הקבלה פתוחה ומקובלת על העם ומנהיגיו, אז היו כולם יודעים שלהקים מדינה ציונית יהודית אפשר רק בעזרת שיטה שמחברת בין יהודים ופורצת נתיב חיבור דרכם לכל באי עולם. אז באמת בונים היינו את מדינת ישראל, המדינה של העם, מקום עלייה לרגל לכל אומות העולם.

אבל חוכמת הקבלה הייתה אז עדיין דחוקה לפינה חשוכה מלאת שמועות. לחשו שמשתגעים ממנה, נזפו שאסור ללמוד אותה לפני שממלאים את הכרס בש"ס ובפוסקים ושבכלל ראויה היא רק ליחידי סגולה.

אומנם היה מקובל אחד, הרב יהודה אשלג, המכונה 'בעל הסולם' בשל פירוש 'הסולם' שכתב על ספר 'הזוהר'. הוא ניסה להוציא את החוכמה לאור היום ולהתריע על הצורך שמחויב בה לקיום המדינה היהודית. הוא נפגש עם ראשי היישוב, ביניהם דוד בן גוריון. אבל אפילו ראש הממשלה הראשון, שמוכן היה לשמוע מה יש לבעל 'הסולם' להגיד, לא ירד לעומק דבריו ולנחיצות שהייתה בעצותיו, כי היה כולו מחובר לתנועות ולמפלגות שקלקלו את יכולת התפיסה שלו.

ומי יוכלו לספר היום לאומה מתוך השגה רוחנית וידיעה ברורה שהקשר בין בני אדם חשוב יותר מכל דבר? מי יסביר שכל התורה היא "ואהבת לרעך כמוך" ומלבד אהבת אחים לא נדרש מעם ישראל לקיים דבר? לא נראה שיש כוחות בינינו שיכולים לעשות זאת.

ובכל זאת נראה, כי מחכה לנו בקרוב סיבוב מפתיע בדרך. לא גלות נוספת חס ושלום, אלא מהפך במחשבה הציונית, שיבהיר מעל לכל ספק שבלי חיבור בין כולנו אין לנו סיכוי להינצל ואין לנו לאן לשאוף ובשביל מה לחיות. ידיעה זו תכניס בנו מוטיבציה להתגייס לקרב על החיבור, על הציונות ועל הבית.