עשיו חזר מן השדה מותש, לאחר מרדף בן שעות ארוכות אחר גדיים לאביו, כפי שביקשו. בהגיעו, גילה לחרדתו כי אחיו יעקב זכה לקבל את הברכות במקומו, כפי שנאמר "כשמוע עשיו את דברי אביו, ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד. ויאמר לאביו: ברכני גם אני אבי" (בראשית, כ"ז, ל"ד).

במדרש רבה (בראשית, פרשת תולדות, פרשה ס"ז), נשאלת השאלה, מתי נפרע ה' מיעקב על צעקתו? והתשובה: בשושן הבירה. כאשר גזר המן הרשע את גזרות השמד על ישראל, זעק מרדכי הצדיק "זעקה גדולה ומרה" (אסתר, ד', א') בהתברר לו גודל האסון "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה".

משמעות דברי חז"ל היא, שהייתה תביעה נגד יעקב בעטיה של אותה צעקה שפלט עשיו בצערו המר. דבר זה דורש הסבר: כי אם לא נענש יעקב על עצם לקיחת הברכות מעשיו, אות הוא שנהג כשורה, כפי שהדריכתו אמו. אם כן, מדוע הוזקקו בניו לכפר על אותה צעקה שפלט עשיו.

הסביר רבי אליעזר לופיאן זצ"ל בספרו 'ולחן מלכים' (מ' קע"ד), כי בשעה שקיבל יעקב אבינו את הברכות, הוא חרד לקרת העתיד. היה לו חשש גדול מתגובתו של יצחק אביו, כאשר יגלה כי את הברכות שייעד לעשיו נטל יעקב לעצמו. המתין יעקב בקרבת מקום כדי לרות כיצד יתפתחו הדברים. סימן היה בידו: אם יצווח עשיו מצער, אות היא שיצחק אביו לא שינה את מצמד הברכות והחליט להותירן בידיו של יעקב והא ממאן להעבירן לעשיו.

באותו רגע ששמע יעקב את צווחתו של עשיו, אפפה את ליבו שמחה גדולה, לא על צערו של אחיו, אלא על שאביו איננו כועס עליו. ברם, לפי דרגתו הגבוהה, היה עליו לכפר על שמחה שנגרמה מצער של הזולת, כי אף על פי שניתנו לו הברכות כדין, אין מקום לשמחה בשעה שמצטער הזולת.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ק"א כסלו תשע"ו, עמ' 41-42.