האידיאולוגיה שלהם מבוססת על סוציאליזם, סולידריות וערבות הדדית. הם חיים בצניעות בשכונות מוחלשות בערים הגדולות, בבניין משותף או בכמה בניינים סמוכים והם חולקים ביניהם מספר מכוניות. גישתם הכלכלית היא להסתפק במועט, להתקיים מקופה משותפת ממשכורות החברים והם לא מאמינים בהצבעות כדרך לקבלת החלטות, אלא מתנהלים בעזרת דיונים והסכמות.
הקיבוץ העירוני הוא מוסד שקיים בישראל עוד מימי ראשית הקמתה והנחת היסוד שלו היא שאפשר ליישם את הרעיון הקיבוצי בכל סביבה חברתית ולאו דווקא ביישוב כפרי.
אני לא יודע ולא מכיר מבפנים איך מתנהלים היום קיבוצים עירוניים, אבל לפני שלושים שנה ביקרתי בכמה מהם מתוך מחשבה שאולי אמצא בהם סביבה שאפשר יהיה לממש בה ציונות, הנסמכת על חוקי אהבת הזולת שעברו מדור לדור בעם ישראל דרך ספרי חוכמת הקבלה.
בקיבוצים העירוניים שביקרתי בהם אז, מצאתי קומונות, קבוצות אנשים שחיים די טוב. הם קיבלו תמיכה כלכלית מהמדינה. ברשות כל אחד מחברי הקבוצה היו דירה, שטח פרטי ולחלקם אף חצר פרטית. שיתוף גדול לא ראיתי ביניהם. אפשר לומר שהם אפילו לא הכירו אחד את השני כל כך טוב. כל אחד בשלו, טרוד בענייניו.
לא שיש לי טענות כלפי אורח חיים כזה, גם אז לא היו לי, אבל למימוש רעיון הקיבוץ - כמו שמתווים המקובלים - הוא לא מתאים וברור גם שלא תוכל קבוצה כזו לשרוד לאורך שנים. נוחות חומרית - גם אם היא מלווה ברצון טוב להתחשב בחברים, לוותר להם ולהתחבר איתם - לא מספיקה כדי להחזיק יחד אוסף אנשים בקשר הדוק ויפה שמרחף כמו רוח על פני הדורות.
האגו, הטבע האנושי הגולמי, מנוגד לחלוטין לשיתוף, לחיבור ולרעיון הקיבוצי. כל אדם מטבעו מחויב לשרת ולמלא את רצונות עצמו ואין לו כוח להשתחרר מהיצר הכובל הזה ולרצות למלא את צרכי הזולת ממש כמו את שלו – בטח לא מתוך אהבה פשוטה ובלי תמורה כלשהי כמו כסף, שליטה, כבוד או סתם סיפוק נפשי ואנוכי.
כדי להתגבר על המכשול הגבוה הזה, צריך לאחוז במטרה הגבוהה שמציבה חוכמת הקבלה: להגיע דרך אהבת הבריות לאהבת הבורא – הטבע, הכוח העליון. זו הדרך לחבר אנשים בצורה יציבה ולמשך זמן שאין לו גבול, משום שאז מתקיים החיבור בקומה אחרת מהרגיל. בקומה הראשונה חיה האנוכיות בכל אחד ואין לנסות למחוק ולהשתיק או להשחית אותה; ובקומה מעליה מתרחשת עבודת האחדות.
בדיעבד מבין אני שאי אפשר לקפוץ להקמת בניין הקיבוצים בלי הכנה מקדימה של חינוך מעמיק ורחב שייתן לחברים העומדים להקים אותם השכלה מוחשית של טבעם; זאת לצד לימוד תכונותיו של הכוח העליון והדרישה ההיסטורית שלו מאיתנו – להידמות אליו דרך חיבור הלבבות בקומה שמעל לאנוכיות.
מטרת היהדות גבוהה מאוד ודורשת הכשרה גדולה של הלב. היא הגיעה אלינו כתפקיד לאומי כלפי העולם שעתיד כולו להפוך ביום בהיר אחד לקיבוץ רחב ידיים. על ישראל הוטלה המשימה להיות כוח החלוץ ולייסד את גרעין הקיבוץ הרוחני הזה.
