הסיפור ידוע. אליעזר חיפש אישה ליצחק. הוא אמר לעצמו, כי מי שתיתן מים לו ולגמליו - היא המיועדת. בלשון התורה, נקראת פעולה זו 'ניחוש'. התורה אוסרת לנחש, כנאמר "לא תנחשו" (ויקרא, י"ט, כ"ו). אסור לקבל מראש החלטה על פי תוצאותיו של מאורע מסוים, כגון, אם יעבור כאן סוס, אסע למקום פלוני; ואם לא - לא אסע.

אומרת הגמרא (חולין צ"ה:): אמר רב: הניחוש האסור הוא רק כניחוש שעשו אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול, שביססו את החלטתם רק על פי תוצאות המאורע שהחליטו עליו מראש. אליעזר אמר: אם הנערה תשקה מים אותי ואת גמליי, היא האישה הראויה ליצחק. יונתן בןש אול החליט אם לצאת במלחמה כנגד האויב, לאחר שאמר כי אם כשיתקרב למחנה יאמרו לו "עלו", את היא כי מפחדים ומייחילם לדו-שיח, ולפיכך יש לצאת למלחמה כנגדם; אך אם יאמרו "דומו", אות היא כי הם תוקפניים ויש להימנע ממלחמה איתם (שמואל א', י"ד, א'-ט"ז).

אומנם מי שעושה כן לסימן בלבד אך מבסס את החלטתו על סמך שיקולים נוספים, אינו עובר על איסור זה.

לדברי הר"ן (חידושי הר"ן, ד"ה "והאמר"), אליעזר ויהונתן לא עברו כל איסור, לפי שהניחוש שלהם לא היה בדבר שאין בו קשר לעניין שעמדו להכריע בו. אליעזר החליט בהיגיון רב לבחור אישה ליצחק על פי גמילות החסדים שתביע; יהונתן בן שאול החליט לבחון את מוכנות האויב על ידי תגובתו להתגרותו. הגמרא אינה מביאה אותם אלא כדוגמה להחלטה שמתבססת על סמך מאורע בלבד, בלא התחשבות בנסיבות נוספות.

נמצא אפוא, שאליעזר החליט מראש כי בחר אישה ליצחק על פי מעשה זה בלבד ללא בירורים נוספים. הייתכן? כיצד סמך רק על מעשה המשקף גמילות חסדים בלא לברר תחילה אם היא כלילת מעלות בטהרת הלב, באמונה, ביראת שמיים ובמידות טובות כראוי לאשת יצחק?

ספר 'זכרון מאיר' (פרשת 'חיי שרה') מסביר, כי הלה הוא המניע לשאר כוחות הגוף. הוא המקור שממנו נובעות כל הפעולות. כשהלב שקט ושמח, האדם רגוע. הוא רואה את העולם ואת בני האדם שבו בעין טובה ואוהביו מתרבים, ואף את ה' הוא אוהב ואינו מתרעם על הקדוש ברוך הוא. לא כן כשליבו של אדם רע, כל העולם נראה לו רע, ליבו חורש רעות ומזימות, וכל המידות הרעות עולות וצפות בו.

די היה לו לאליעזר לבחון את רבקה אם יש לה לב טוב, שהרי בכלל מידה זו גם שאר המידות והמעלות. הוא לא היה צריך סימן אחר. נערה המשקה עשרה גמלים, כאשר אליעזר ונעריו עומדים ואינם עושים מאומה, אות הוא שליבה פתוח ורחום, מידת ההטבה שלה מושלמת, וזו היא סיבה מספקת שעל פיה בלבד אפשר להחליט כי ראויה הנערה ליצחק ויש בה את כל המידות הנאצלות האחרות שדרושות לאם בישראל.

נביט אל צור חוצבנו ואל מקבת בור נוקרנו, ונלמד ממעשיהם הגדולים של אבותינו ואמותינו להיטיב עם זולתנו ברצון, בשמחה ובמסירות באמת.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרף ס"ג, חשוון תשע"ג, עמ' 233-234.