מובא ב'מדרש רבה' (בראשית, פרשה כ"ח, אות ח')

רבי עזריה אמר בשם רבי יהודה בר סימון: כל הברואים קלקלו את מעשיהם בדור המבול, כולל בעלי החיים - הכלב נזקק לזאב והתרנגול לטווס. זהו שנאמר "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית, ו, י"ב). לא נאמר "כל אדם", אלא "כל בשר" - אף בעלי החיים.

מן הדברים עולה, כי גם השחתת בעלי החיים הייתה חלק מן הגורמים לעונש המבול, שהרי פסוק זה מנמק מדוע הביא הקדוש ברוך הוא את המבול. ויש להבין: מה כוונת הדברים שמענישים את בעלי החיים, וכי יש להם אפשרות בחירה במעשיהם?

זאת ועוד: אכן, מדוע הם השחיתו את דרכיהם?

מסביר רבי אליהו לופיאן זצ"ל ('לב אליהו', פרשת נח), כי הטומאה והזוהמה היוצאות ממעשי חטא ועבירה מזהמות את כל האווירה בעולם. להמחשת הדברים הוא מספר, כי בהיותו נער ולמד בישיבת לומז'ה, היה בעיר בית חולים בנוי מעציבם עבים וישנים מאוד. אירע כמה פעמים, שחולים ששכבו בו זמן ארוך חלו במחלות אחרות אשר לא חלו בהן מעולם. ותהום כל העיר על זאת והרופאים לא ידעו את מקור הרעה. חקרו ובדקו עד שבאו לידי מסקנה ששירותיו הישנים של בית החולים ספוגים בחיידקים מכמה סוגי מחלות מידבקות צהחולים ששכבו שם במשך דורות, וזהו מקור המחלות שחלו בהן החולים כעת.

אם במחלות הגוף כך, שהחיידקים נספגו בכותלי הבית ויצאו והזיקו לאחר עשרות או מאות שנים, כך הוא במחלות הרוחניות. חטאים משאירים רושם של טומאה עדי כי כל מי שבא לאותה סביבה מושפע ונדבק מאותה זוהמה ולכלוך. חיידקים אלה של זוהמה וטומאת החטא נפוצים בעולם ומפילים חללים בכל מקום אשר יפגעו, וכל כמה שהחט מתרבה, תתגבר ותתרחב הטומאה שבו.

זו הסיבה שבדור המבול נזקקו אף החיות, הבהמות והעופות לשאינם מינם, כי פשעי אנשי דור המבול עלו למעלה ראש וטימאו את עצמם ואת העולם עמהם בטומאה גדולה כל כך עד שנכנסה מחלה זו גם בבעלי החיים והתגברה עליהם באופן אנוש עד שהאבידה מהם כל זכות קיום. כלומר, ודאי אין טענה על בעלי החיים שנהגו בחטא, אך לאחר שהשחיתו דרכם, אי אפשר היה להשאירם בחיים.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ב, תשרי תשע"ג, עמ' 261-262.