אחרי סדרה של מועדים משמחים, הגענו לתקופת 'אחרי החגים'. אבל השגרה הישראלית אינה מקבלת אותנו בברכה, אלא מכה לנו ישר בפנים. מדינת ישראל נמצאת במצב לא טוב. ההידרדרות הביטחונית נמשכת ברוב חלקי הארץ והיא בוודאי תשפיע על הבחירות שיתקיימו בשבוע הקרוב, תקופה שכל הפילוג המתועב בין הזרמים צף למעלה.
בזמנים אלה, עולה המתיחות הפוליטית בין ימין לשמאל לגבהים חדשים. הסכסוכים הופכים לאלימים ולקולניים וכל סעודת שישי במשפחה דעתנית עלולה להפוך למלחמת אחים.
המצב מוכר לנו ממערכות הבחירות הרבות שידענו בשנים האחרונות וגם הפתרון הרצוי ידוע מראש: אנחנו צריכים למחוק את כל מה שהיה עד כה ולפתוח דף חדש ביחסים בינינו.
הטבע היהודי שלנו לא יאפשר לנו ללחוץ יד לאחר ולהתחייב לא לריב יותר. מה שכן בכוחנו לעשות, הוא להיערך לקראת המריבות הבאות שיתפרצו בינינו. עלינו להכניס תבונה וחוכמה, ביקורת והסתכלות חדשה על המריבות שצפויות לנו; ובעזרת השוואה נכונה בין "על מה רבנו קודם?" לבין "על מה אנחנו רבים עכשיו?", אולי תקבל המריבה הבאה תבנית חדשה וההתמודדות עימה תשתנה לטובה.
אני לא תמים ולא קורא להחזיק ידיים במעגל ולשיר "שולם שולם לעולם". חיבור מלאכותי שמתעלם מהטבע האגואיסטי שלנו לעולם לא יצליח לנו. עלינו להיות מודעים לטבע שלנו ולהבין שהתנהלות מושכלת במריבות שלנו תעזור לנו להתחדש ביחסים בינינו.
החידוש מתחיל בשינוי לא קל שבו ניתן דין וחשבון על העבר מבלי לשוב ולערב אותו בהווה. אז, יירגעו כל המתח, הרוגז והצעקות בהדרגה וייצא הרבה כעס מהשיח הפוליטי. פתאום נראה שאנחנו לא באמת מתווכחים על עניינים אידאולוגיים, אלא בעיקר רבים על חלוקת כסף ועל קבלת כבוד. אם נהיה כנים עם עצמנו מבלי לשקר, נראה שכל ענייני הפוליטיקה מסתכמים בשליטה. שמאל? ימין? מרכז? רק כסף וכבוד מפלגים אותנו - לא מוסר ולא ערכים. 'אידיאולוגיות גבוהות' הן רק אמצעי שמשרת את הריבים ואת המאבקים שלנו.
התפקיד שלנו - עם ישראל - הוא הרבה יותר גבוה ונעלה. עלינו להתעלות מעל המריבות בינינו למצב של אחדות. לא למחוק את חוסר ההסכמות, אלא לראות בהן עזר כנגדנו. למרות שרוצים אנחנו לחנוק זה את זה, צריכים אנו ללמוד לשאוף לחבק זה את זה. המריבות נותנות לנו את עוצמת החיבור הלבבי בינינו או כמו שכתב שלמה המלך: "על כל פשעים תכסה אהבה". לכן, צריכים אנחנו ללמוד להשתמש בדחייה ההדדית כמקפצה להתחשבות הדדית ולדעת להפוך את הקרירות לחמימות.
הכול מתחיל מוויתור. כמו שבני זוג רבים ביניהם, כל אחד צועק עד השמיים כמה הוא צודק ומכורח המציאות הם נזכרים פתאום שיש להם בית, ילדים ועוד הרבה דברים משותפים ולומדים לוותר ולהתפייס - באותו אופן עלינו לפעול במדינה, אחרת נתגרש.
אפשר למשל ללמוד מבן גוריון איך ויתר. הוא השאיר את פרשת 'אלטלנה' מאחוריו ופתח דף חדש. אם כל אחד מאתנו משאיר היה משקעים מאחוריו ופועל במקצת לוויתור, היינו בונים בינינו חיבור חזק וחברה חזקה. היינו מתלכדים כעם והופכים להיות מדינה לתפארת ו"אור לגויים".
החכמים כתבו לנו "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". כלומר, בכל יום ויום עלינו להיות מוכנים לפתוח דף חדש ולהיוולד למציאות חדשה מבלי להתחשב ביום האתמול. אומנם העבר ירדוף אותנו ויתייצב לפתחנו בכל בוקר מחדש, אך חובתנו היא להתחיל מבראשית. עלינו להחליט נחרצות שאנחנו מתחדשים ומשנים את היחסים בינינו והכול יסתדר. נהיה כחדשים ונזכה לחידושים.
