בתחילה היה העולם תוהו ובוהו, אור וחושך משמשים בערבוביה, עד שקרא ה' לאור יום ולחושך קרא לילה.
בתלמוד הירושלמי (ברכות, פרק ח', הלכה ו'), מובא משל: למלך היו שני ממונים. האחד היה אחראי על בית המלוכה במשך היום והאחר היה אחראי בלילה. היו שני האחראים מתווכחים, לפי שרצו שניהם לכהן ביום והיו משמשמים בערבוביה.
קרא המלך לראשון ואמר לו: אתה תהיה אחראי במשך היום. קרא לשני ואמר לו: אתה תהיה אחראי בלילה. כך מתפרש הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה". לפני כן, היה החושך מעיב על האור במשך היום, עד שהקדוש ברוך הוא אמר לאור שימשול ביום ולחושך אמר שישלוט בלילה.
דרך בריאת העולם הייתה אפוא, שבתחילה היה אי סדר כביכול, תוהו ובוהו, החושך ערפל את האור וכדומה, עד שקבע הקדוש ברוך הוא לכל תכונה את זמנה ואת תפקידה.
האדמו"ר מגור, בעל ה'שפת אמת', כתב (שנת תר"מ), כי מהלך זה נועד ללמדנו דרך בעבודת ה'. כל אדם הוא עולם בפני עצמו. בתחילת דרכו הוא מבולבל ואינו מצליח להבחין בדרך בהירה שבה עליו לצעוד. ערפילי היצר הרע מטשטשים את ראייתו והתאוות מושכות אותו לכיוונים שונים. ברם, אל לו ליפול בזרועות הייאוש ובל ירפו ידיו, גם אם הוא חש תוהו ובוהו, כי כך היא דרך בניית העולמות, מתוך הבלבול וחוסר הבהירות.
גם לאחר שמשיג אדם הארה רוחנית, לפעמים מצבו הרוחני הוא בבחינת אור וחושך משמשים בערבוביה. אך לא ייחת, כי כל ההתחלות קשת וזהו בדיוק תפקידו, להגדיר לכל תכונה בנפשו את מקומה ואת תפקידה ואז יפציע אורו.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ב, תשרי תשע"ג, עמ' 196-197.
