על ייחודיותו של יום שמיני עצרת, אמר רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל ('פרי צדיק', דברים, שמיני עצרת), כי מובטחנו מפי התורה שבין זה נהיה שמחים.

את מצוות השמחה ביום שמיני עצרת דורשים חז"ל מן הפסוק "והיית אך שמח" - לרבות ליל יום טוב אחרון לשמחה. "אך שמח" - מצהירה התורה, להודיע כי ביום זה לא תשרור בלב האדם אלא שמחה ולא כל רגש אחר שעלול לעמעמה.

וכל כך למה?

כי לאחר שבעת ימי חג הסוכות, שבהם קיימנו את מצוות הסוכה ואת מצוות ארבעת המינים, מצטברת השמחה בלב היהודי והיא מתפרצת מאליה. ביום זה שמח האדם בלא שיעשה כל פעולה חיצונית, לאחר שנקלטה השמחה בנפשו מקיום המצוות.

שמחה פנימית וכנה זו היא מצבר של שמחה לכל השנה, וממנה מתחזק היהודי לקיום התורה והמצוות גם בימי החולין האפרוריים, ולכך רומז שמו של החג 'שמיני עצרת', כי בחג זה אוצר האדם בנפשו שמחה כבירה המשפיעה עליו למשך ימים.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ב, תשרי תשע"ג, עמ' 177.