אלירן סויסה, שנולד בשכונת קרית יובל בירושלים ובמהלך ילדותו עבר להתגורר בבית שמש, החליט אחרי למעלה משלושה עשורים לחשוף את סיפורו האישי בפוסט שפרסם בפייסבוק לפני מספר שבועות. סויסה כתב בין היתר את הדברים הבאים: "אבא שלי היה אחד האנשים הכי מיוחדים שיש, בעל לב ענק, אבל הייתה לו מחלה קטנה-גדולה, מחלה שצריכים להילחם בה מלחמה קונבנציונלית, מלחמה קשה ביותר, מלחמה שאין בה כדורים, אין בה זריקות, אין בה כלום מלבד דבר אחד וזה כוח רצון".
"אבא שלי היה מכור לסמים מאז שהייתי ילד ממש קטן", עוד כתב סויסה. "בהתחלה הוא היה מכור לסמים קלים ומשם זה עבר לסמים הקשים ביותר".
סויסה, בן 38, נשוי ואב לארבעה ילדים, שעובד לפרנסתו בשירותי בתי הסוהר, בשיחה עם שמשנט מספר על ההתמודדות שלו עם אבא שמכור לסמים קשים, על הרצון להתגייס לשירות קרבי למרות כל הקשיים שניצבו מולו ומהו המסר הגדול שלו לבני הנוער.
אלירן סויסה (צילום: פרטי)
בפוסט שפרסמת בפייסבוק חשפת שאבא שלך היה מכור לסמים ובילדותך נחשפת לסיטואציות לא פשוטות. תוכל לשתף על סיטואציה מסוימת שזכורה לך?
"כשהייתי אצלו באחת השבתות בחורף הוא שם עליי את המעיל שלו כי היה מאוד קר. הכנסתי את הידיים לכיסים והרגשתי שאני נוגע במשהו, הוצאתי את זה וראיתי משהו חום ומיד שאלתי אותו 'אבא, מה זה?', הוא ענה לי 'פלסטלינה' למרות שבתוך תוכי ידעתי שמדובר בסוג כלשהו של סם ובדיעבד זה היה חשיש".
איך כילד התמודדת עם זה שאביך חי מרבית חייו מאחורי סורג ובריח?
"מצד אחד תחושת החמצה, תחושת כאב, וביישנות אבל למזלי הגדול היה לי אבא חורג מגיל שנתיים שתמיד היה שם בשבילי - גם ברגעים השמחים וגם ברגעים הפחות שמחים".
"אבא שלי היה איש מיוחד עם לב ענק"
ציינת שהתגייסת למשמר הגבול אחרי לא מעט קשיים בהם נתקלת בגלל ההיסטוריה שסיפרת על אביך. איך בסוף הצלחת להתגייס לשירות קרבי?
"לאחר הרבה מבחנים ולא מעט ויכוחים עם אמא שלי, הגעתי למשמר הגבול, ולקראת סוף הטירונות כנראה הבינו שהסיווג שלי הוא נמוך ולא מתאים אז באו אליי ואמרו לי שאני צריך לבחור יחידה אחרת בצה״ל. כמובן שנלחמתי ואמרתי שאם לא משמר הגבול אז אני יוצא מהצבא. לבסוף נשארתי וגם סיימתי קורס מפקדים".
עם משפחתו (צילום: מתוך הפייסבוק)
בניגוד ללא מעט סיפורים בהם ילדים או בני נוער נחשפו בילדותם להורים שהיו מכורים לסמים, הימורים או אלכוהול, סויסה ללא ספק עשה דרך ראויה ומעוררת השראה. הוא תמיד היה איש של עבודה, חרוץ ומלא בשאיפות. הוא הקים משפחה בגיל מאוד מוקדם וגידל לצד רעייתו ארבעה ילדים לתפארת. שלושת הדברים שהכי מאפיינים אותו בעיני רבים מחבריו ומכריו הם: דרך ארץ, כבוד ועזרה לזולת.
מהו הטיפ שלך לילדים שנאלצים להתמודד עם סיפור דומה לשלך?
"תמיד להרים את הראש, להבין שנרקומן זאת מחלה, לא להתבייש אלא לעזור, גם אם אלה סתם אנשים ברחוב אסור לצחוק עליהם אלא ההפך להבין שאלה אנשים חולים ולנסות לעזור כמה שיותר".
למי אתה הכי רוצה להודות?
"למשפחה הקרובה שלי, לאמא שלי ולבעלה ז״ל, שאין ספק שהיום אני מי שאני הרבה בזכותו. וכמובן גם אבא שלי שנתן לי להבין שהוא אדם חולה".
לסיום, מהו המסר העיקרי שלך.
"המסר שלי לבני הנוער במיוחד הוא תמיד לקבל את האחר ותמיד לדעת שזה שעומד מולך הוא בדיוק כמוך - בשר ודם לפני הכל. שמנים, רזים, שחורים, לבנים, בעלי מוגבלויות וכו' - כולנו בסופו של דבר בני אדם".
